דב"ע נה/126 - 3

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור שהגיש עובד, מר דוד נצר ישי, נגד האגודה למען החייל, מעסיקו לשעבר, בענייני עבודה שונים. העובד הגיש תחילה תביעה נגד האגודה בשנת 1990, בעקבות העברתו ממתקן האגודה בגבעת אולגה למתקן אחר בנתניה. העובד טען כי ההעברה אינה מוצדקת וביקש להחזירו למקום עבודתו הקודם. כמו כן תבע תשלומים נוספים עבור שעות נוספות, ימי חופשה ואחזקת רכב, בעקבות הרעה בתנאי העסקתו לאחר ההעברה. בית הדין האזורי קיבל חלקית את טענות העובד, והורה לאגודה לשלם לו עבור שעת עבודה נוספת עבור כל יום נסיעה לנתניה, אך דחה את תביעותיו לביטול המעבר וסעדים כספיים נוספים. העובד ערער על פסק דין זה, יחד עם החלטות פרוצדורליות מסוימות שניתנו על ידי בית הדין האזורי, לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין לעבודה דחה את הערעור, ולא מצא פגם בפסק דינו של בית הדין האזורי בתביעות ההעברה והכספים של העובד. בית הדין לעבודה קבע כי לארגון המקצועי סמכות להעביר את העובד על פי הסכם קיבוצי וכי ההחלטה התקבלה בתום לב. באשר לתביעות הכספיות, הסכים בית הדין עם קביעות בית הדין האזורי לפיהן לא הוכחו טענות העובד לתוספת שעות נוספות וימי חופשה, וכי מכסת הקילומטראז' לאחזקת רכב נתונה לשיקול דעתו של המעסיק. עוד קבע בית הדין כי זמן נסיעתו של העובד לנתניה אינו גורר פיצויים הלנת שכר. עם זאת, בית הדין לעבודה ביטל את החלטת בית הדין האזורי לחייב את העובדים בהוצאות, לאור העובדה שחלק מטענותיו התקבלו. במקום זאת, בית הדין הורה לעובד לשלם את הוצאות הערעור של העמותה.