ע"א 564/61

תקציר

המחלוקת בעניין פינסקר אסטייט 58 בע"מ נ' ארמה בע"מ ואח' (1962) הייתה בין קבלן בניין, פינסקר אחוזה 58 בע"מ, לבין רוכשי הדירות בבניין, הממוקם ברחוב פינסקר 58 בתל אביב. הרוכשים, המיוצגים על ידי המשיבים ארמה בע"מ ואחרים, תבעו את פינסקר בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, בטענה כי הקבלן לא עמד בהבטחות שניתנו במהלך המו"מ על הדירה בנוגע להסדרת קומת הקרקע ושימושה כשטח משותף. המשיבים ביקשו לקיים באופן ספציפי את ההבטחות הנטענות, אך בית משפט השלום נתן במקום זאת צו מניעה המורה לפינסקר לאפשר למשיבים שימוש חופשי בשטח קומת הקרקע כשטח משותף ולא לנתק אותו מהבניין. צו זה אושר על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בערעור לבית המשפט העליון הועלו שלוש סוגיות עיקריות. ראשית, טען המערער כי הסעד שניתן עולה על דרישות המשיבים. שנית, נטען כי לבית משפט השלום אין סמכות לדון בתביעה, שכן מדובר בתביעות חזקה או שימוש במקרקעין המצויות אך ורק בסמכותו של בית המשפט המחוזי. שלישית, עיזבון פינסקר טען כי ההסכמים הכתובים בין הצדדים אינם תומכים בטענות המשיבים, ומשכך אין הצדקה להגביל את מעשי המערערת. בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי השופט ויטקון, פסק לטובת המערער לגופו של עניין. בית המשפט קבע כי סעדו של בית משפט השלום מצוי בגדר בקשות המשיבים וכי שינוי הנוסח אינו מהווה פגם. באשר לסמכות השיפוט, קבע בית המשפט כי בעוד שהתביעה נוגעת להחזקה או לשימוש במקרקעין, היא מבוססת על זכויות חוזיות, אשר מצויות בסמכותו של בית משפט השלום. יתר על כן, כל בית משפט יכול להכריע בעניינים אגביים הדרושים לבירור הסוגיה העיקרית, גם אם הם נמצאים בסמכותו הבלעדית של בית משפט אחר. בית המשפט פירש את החוזים הכתובים ומצא ספק רב באשר לשאלה האם עומדת למשיבים זכות לחזקה משותפת ולשימוש משותף בכל שטח קומת הקרקע. החוזים, שלא כללו את תכנית הבניה, לא הצביעו בבירור על זכויות המשיבים כנטען. הסתמכותם של המשיבים על הבטחות בעל פה ועל תכנית הבנייה לא הספיקה לביסוס טענותיהם. בית המשפט הגיע למסקנה כי הסטטוס קוו, המגביל את יכולתה של המערערת להשתמש בשטח להמשך בנייה, צריך להספיק לעת עתה. ההחלטה אף הורתה למשיבים לשלם למערער הוצאות ושכר טרחת עורך דין בכל שלוש הערכאות, בסך כולל של 500 ל"י.