בג"צ 423/84

תקציר

בית המשפט דחה עתירה לקבלת רישיון אקדח מעובד ציבור שביקש ממנו לבצע את תפקידו הציבורי. המשיבים, הנוקטים בדרך כלל במדיניות של צמצום מספר כלי הנשק שבידי הציבור, דחו את בקשתו של העותר משום שעניינו לא עמד בתנאי הרישוי. העותר טען כי תפקידו כמנהל מחלקת גבייה במועצה המקומית חשף אותו לסיכונים משמעותיים בעת העברת כספים, וכי יש לאשר את בקשתו לפי סעיף ד(6) לקריטריונים, שעניינו הובלת כספים. עם זאת, בית המשפט מצא כי סעיף ד(6) חל על חברות המתמחות במימון הסעות ולא על בעלי עסקים פרטיים או עובדי ציבור. בנוסף, בית המשפט פירש "הובלה רחבת היקף" בקריטריונים כסכומים הגבוהים מההעברות היומיות של העותר בסך עשרות אלפי שקלים. דעת הרוב, שיוצגה על ידי השופט ברק, אישרה את מדיניות המשיבים וקבעה כי עניינו של העותר אינו עומד בקריטריונים לקבלת רישיון. השופט ברק הציע כי מעסיקו של העותר ישקיע במקום זאת באמצעי ביטחון כמו קופה רושמת או כספת. יתר על כן, בית המשפט ציין כי ניתן לערער על סירוב מוחלט להעניק רישיונות מכיוון שהוא עלול לפתות אנשים לשאת נשק באופן בלתי חוקי. השופט לוין, בדעת מיעוט, סבר כי נסיבותיו של העותר נופלות בגדר סעיף ד(6) וכי שיקול הדעת המינהלי היה צריך להעדיף את מתן הרישיון, במיוחד נוכח סכנת התקיפה הממשית של העותר. השופט לוין טען כי נימוקי הסירוב של המשיבים אינם סבירים וכי מצבו הרפואי של העותר לא היה צריך להיות גורם מכריע. בהתחשב בנסיבות הייחודיות, החליט בית המשפט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.