ת"א 31162-02-12

תקציר

התובע, בעל משאית מנוף העוסק בפעולות חילוץ, גרירה ומנוף, טען כי היה מעורב ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בעת שהכין את רכבו לעבודה. האירוע המדובר התרחש כאשר התובע דחף את רגל הייצוב של משאיתו לתוך התושבת שלה ופגע בידו השמאלית. התובע טען כי התאונה אירעה בעת שהכין את המשאית לנסיעה לאחר שהחנה אותה יום קודם לכן, בעוד הנתבע טען כי היא התרחשה בנסיבות שונות. השופט דחה את טענת התובע, בנימוק של חוסר עקביות בעדותו והיעדר ראיות התומכות בגרסתו לאירועים. השופט מצא כי גרסתו של התובע לגבי עיתוי התאונה ונסיבותיה אינה עולה בקנה אחד עם הראיות הקיימות, לרבות מסמכים רפואיים ודוחות משטרתיים. יתר על כן, השופט הגיע למסקנה כי תיאורו של התובע את האירוע אינו סביר ודחה את טענתו כי התאונה היוותה "תאונת דרכים". השופטת הדגישה כי מעשיו של התובע בעת התאונה לא היו חלק מפעולת נהיגה או קשורים מטבעם לנהיגה. במקום זאת, היו אלה פעולות הכנה שלא הצביעו על מטרה תחבורתית. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב בהוצאות הנתבע.