בר"ע 706/05

תקציר

המשיב טען, כי קיימות שתי סיבות עיקריות מדוע יש לקבל את בקשת הדחייה של המבקשת. ראשית, היה זה מעשה של בית המשפט לסרב למבקשת להתגונן בעילה של חוסר סבירות, ומאחר שערכאת הערעור נתנה תוקף להסכמת הצדדים להעניק למבקשת רשות להתגונן בשתי טענות אחרות, המבקשת הייתה מנועה מלהעלות את טענת חוסר הסבירות בכתב ההגנה המתוקן שלה. שנית, לא היה קשר בין התיקון בכתב התביעה לעניין מועד תחילתו של החוב לבין טענת חוסר הסבירות. המבקש ערער על החלטה זו. השופט פסק לטובת המבקש, בקובעו כי החלטה הדוחה בקשה להיתר הגנה אינה בוחנת לגופו של עניין ואינה מהווה השתק. מאחר שלמבקשת ניתנה חופשה להתגונן, כתב ההגנה המתוקן שלה לא היה צריך להיות מוגבל לטענות שבתיקון שנעשה. עוד ציין השופט כי מחיקת פסקאות בכתב ההגנה, כפי שהורה בית משפט קמא, לא התבססה על הנימוקים המפורטים בתקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי. זאת ועוד, הסכם פרוצדורלי אליו הגיעו הצדדים התיישן לאחר שהמשיבה תיקנה את כתב תביעתה. לפיכך, הערעור התקבל, החלטת בית משפט קמא בוטלה, והתיק הוחזר לבית המשפט קמא לדיון לגופו של עניין על סמך כתבי הטענות המתוקנים. המשיב חויב לשלם את הוצאות המבקש בשתי הערכאות, בסך 6,000 ₪.