רמ"ש 16870-12-15

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נתן רשות ערעור ודן בבקשה כערעור. בית המשפט הבהיר כי אין הוא נדרש לקבוע האם שגה בית משפט קמא בכך שלא הצמיד הפרשי הצמדה וריבית לסכום שנפסק. במקום זאת, השאלה הייתה האם הטעות היא מהותית או שניתן לסווגה כטעות סופר או השמטה מקרית. בית משפט קמא קבע כי מדובר בתיקון מהותי ולא בטעות סופר, החלטה שבית המשפט המחוזי הסכים איתה. המבקש הגיש בקשה למתן פסק דין לתיקון פסק הדין, אשר נדחתה על ידי בית משפט קמא, תוך הבהרת הקביעות האופרטיביות של פסק הדין. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה נוספת, שגם היא נדחתה. בית המשפט המחוזי קבע, כי לבית המשפט קמא, שהיו לו הזדמנויות לתקן טעויות נטענות, הסכים עם שיקול דעתו בסיווגן. ראשית, טענת המבקשת כי בית משפט קמא לא השיב לבקשותיה עקב פרישתו של השופט שנתן את פסק הדין לא הייתה משכנעת, שכן לשופט שהחליף אותה היו הזדמנויות לתקן את הטעות הנטענת אך לא עשה זאת. שנית, פסיקה קודמת, אליה התייחס המבקש, לא הייתה מקבילה משום שמדובר במועד מוגדר לשערוך. במקרה זה ביקש המבקש מועד בלתי מוגדר, דבר המקשה על קביעת כוונתו המקורית של פסק הדין. שלישית, מאחר שהמבקש לא ערער על פסק הדין ובית משפט קמא לא פסל אפשרות זו, עדיין יכלה ערכאת הערעור לתקן את הטעויות הנטענות. עם זאת, הבקשה לבית משפט קמא הוגשה זמן רב לאחר המועד האחרון לערעור, ולכן הארכת המועד לערעור תהיה ראויה יותר. לפיכך, אישר בית המשפט המחוזי את החלטת בית המשפט קמא, והותיר את האפשרות לערער על פסק הדין או לבקש הארכת מועד לערעור. למשיבים נפסקו 2,500 ש"ח במוך, ויתרת כספי הביטחון הושבה למבקש. פסק הדין פורסם ללא שמות הצדדים.