סע"ש 8784-04-20

תקציר

פסק דין זה משרטט מחלוקת בין מעסיק, הנתבע, לבין עובד, התובע, בנוגע לתנאי יחסי העבודה ביניהם. התובעים טענו כי הם עובדים אצל הנתבעת משנת 2013 ולא קיבלו כל הודעה על תנאי עבודתם או ההטבות להם הם זכאים. עם זאת, הנתבע טען כי התובע היה שוליה שרק מדי פעם עבד אצלם כדי ללמוד את המקצוע. על בית הדין היה לקבוע את מועד תחילת עבודתו של התובע ואת היקף העסקתו, שכן הדבר פגע במישרין בזכויותיו ובזכויותיו של העובד, לרבות הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים ותקופת הודעה מוקדמת. הכרעת הדין דנה בפירוט בסתירות ובסתירות בגרסאות התובע והנתבע לאירועים, תוך בחינת הראיות והעדויות שהוצגו. בית הדין קיבל את הטענה כי לא נמסרה לתובע הודעה מוקדמת על תנאי עבודתם ופסק להם 5,000 ₪ בגין כך. באשר למועד התחילה, בית המשפט מצא את גרסת הנתבעת משכנעת יותר, ובעוד שהם סברו כי התובעת החלה לעבוד בתחילת שנת 2015 ולא בשנת 2013 כפי שנטען, הם גם מצאו סתירות בעדותה של הנתבעת לגבי אופי והיקף עבודתה של התובעת לפני שנת 2016. בית הדין קבע את שכרו החודשי הממוצע ברוטו של התובע משנת 2016 ואילך וחישב את ההפרשות לפנסיה ואת פיצויי הפיטורים המגיעים לו. כן פסקו בתביעת התובע בגין אי המצאת תלושי שכר ופסקו להם 5,000 ₪. השופטת הסכימה עם התובעים כי הם זכאים לדמי הבראה, ימי חופשה והוצאות נסיעה, וחישב את הסכומים המגיעים. בנוסף, פסק הדין מתייחס לאי מסירת הודעה מוקדמת להתפטרות על ידי התובע ולתביעות שכנגד של הנתבע בגין כך. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, והורה לתובעת לשלם 5,200 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת. הנתבעת טענה גם נגדית בגין גזל סודות מסחריים והפרת תום לב, ומסרה הודעות כראיה לכך שהתובעת יצרה קשר עם לקוחותיה לאחר שעזבה את מקום עבודתם. בית המשפט אישר טענה זו באופן חלקי, וקבע כי התובע פעל בחוסר תום לב אך ללא ראיות מפורשות. הם הורו לתובע לשלם לנתבע 15,000 ₪ כפיצוי. לבסוף, לאחר ניכוי סכומים אלה מחובו של הנתבע לתובע, נקבע בפסק הדין כי הנתבע חייב לתובע סך של 45,798 ₪, בצירוף הוצאות חלקיות ושכר טרחה בסך 3,000 ₪. לנאשם ניתנו 30 יום לבצע את התשלום, עם קנסות על איחור בתשלום. פסק הדין גם איפשר להגיש ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום.