סע"ש 27671-12-19

תקציר

התובע, עובד זר, תבע את מעסיקו לשעבר בגין שכר והטבות שונות שלא שולמו. המחלוקת העיקרית הייתה האם תלושי השכר של התובע שיקפו נאמנה את שכרו בפועל. בית המשפט קבע כי התובע לא הצליח להוכיח כי תלושי השכר היו פיקטיביים, וכי הם שיקפו בדרך כלל את שכרו האמיתי, לרבות תשלומים עבור נסיעות, חופשות והבראה. עוד קבע בית המשפט כי תשלומים במזומן שבוצעו מחוץ לתלושי השכר היו עבור פיקדון הנדרש על פי חוק עבור עובדים זרים, ולא עבור שכר נוסף כפי שנטען על ידי התובעת. לפיכך, קבע בית המשפט כי שכרו השעתי של התובע עומד על 32 ₪ ולא 35 ₪ כפי שטען. בית המשפט בחן כל אחת מתביעות התובע בגין שכר והטבות שלא שולמו, ומצא כי הוא זכאי לחלק מהתשלומים שביקש, אך לא לכולם. לתובע נפסקו 1,536 ₪ עבור דמי חגים, 3,328 ₪ עבור ימי חופשה שלא נוצלו, 363 ₪ עבור דמי הבראה ו-1,000 ₪ פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודתו על ידי המעסיק בשפה המובנת לו. הסכום הכולל שנפסק לתובע היה 6,227 ₪, שישולמו בתוך 30 יום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, למעט הסכום הנוגע להודעה. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות בסך 2,000 ₪. בית הדין דחה את תביעת התובע לגמול שעות נוספות, שכן מצא כי לא הוכח די הצורך כי עבד שעות נוספות. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת הקיזוז של הנתבעת, שהועלתה בכתב ההגנה אך למעשה נזנחה בסיכומים.