ב"ל 39557-12-21

תקציר

מקרה זה עוסק בעתירת תובע להכרה בפגיעת גב כ"פגיעה בעבודה" כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. התובע טען לשני אירועים נפרדים הקשורים לעבודה שהובילו לפציעתו. הנתבע, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"), דחה את התביעה בטענה שלא הוכח אירוע מקרי במהלך עבודתו וכתוצאה ממנה. **המסגרת המשפטית ונטל ההוכחה:** העיקרון המשפטי הבסיסי כאן הוא הגדרתה של "תאונת עבודה" כאירוע ש"אירע תוך כדי עבודתו וכתוצאה מעבודתו". הגדרה זו, כפי שנקבעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, דורשת שני יסודות מהותיים: סיבה (התאונה) ותוצאה (הפגיעה). באופן מכריע, על התובע מוטל הנטל להוכיח הן את התרחשות התאונה והן את הקשר הסיבתי שלה לפגיעה. נטל הוכחה זה הוא עיקרון יסוד בהליכים משפטיים, המחייב את התובע להציג ראיות מספיקות כדי לבסס את העובדות התומכות בטענתו. ההלכה המצוטטת (ד.ב.א. 53/0-153 עוואד ג'אבר פרג' - המוסד, פ.ד.א. כז:50 ואח') מחזקת עיקרון זה, ומדגישה כי על התובע להוכיח את החבלה (הפגיעה) במסגרת עילת התביעה. **ניתוח טענות התובע:** הניתוח של בית המשפט התמקד בבחינת גרסת התובע לגבי שני האירועים לכאורה והראיות התומכות. * **תקרית ראשונה:** * **תיאורים לא עקביים:** בית המשפט פירט בדקדקנות את חוסר העקביות בתיאור התובע את האירוע הראשון. תביעתו הראשונית לנאשם הזכירה נפילה בזמן הליכה על גשר, המחוברת לחבל הצלה ורתמת בטיחות. עם זאת, הצהרתו לחוקר תיארה את רגלו מתפתלת בזמן שעבד על צינורות, מה שהוביל לנפילה ולפציעות לא מוגדרות בידו, ברגלו ובגבו. בתצהיר העדות העיקרית שלו, הוא הרחיב על מעידה ותלייה באוויר עם רתמת בטיחות, וכתוצאה מכך כאבים בצוואר, בגב וברגליים. עדותו בעל פה הייתה מגוונת עוד יותר, ותיארה את רגלו נתפסה בין צינורות, גרמה לו לתלות באוויר ועזרה מעמית לעבודה. * **היעדר חיזוק עדות:** סוגיה משמעותית הייתה כישלונו של עד כלשהו לאשש את הנרטיב המרכזי של התובע. מר יעקב, שזוהה כעד לאירוע הראשון, הכחיש מכל וכל שהיה עד לתאונה, לנפילה או לתלייה של התובע באוויר. מעדותו עולה רק שהתובע התלונן על כאבים ברגליים לאחר יום עבודה. עדים אחרים, מר אל-ג'האר ומר מדר, שעל פי הדיווחים נכחו או עודכנו על האירוע השני, אושרו על ידי עדויותיהם שלהם כי לא נכחו באירוע הראשון. * **אי התאמה בנוגע לפציעה:** בית המשפט ציין כי בתביעתו הראשונית של התובע לנתבע צוינה במפורש פגיעה בגבו. עם זאת, חלק מעדויות העדים והמסמכים הרפואיים רמזו על פציעה ברגל (פיתול או כיפוף של הרגל). פער זה החליש עוד יותר את טענת התובע. * **רשומות רפואיות:** הרשומות הרפואיות היוו אתגר מכריע לטענות התובע. הם הצביעו על תלונות על כאבים ברגליים לפני התקרית הראשונה לכאורה. האזכור המתועד הראשון של אירוע עבודה ברשומות הרפואיות הופיע כמעט שבעה חודשים לאחר התאריך הנטען, לאחר הפיטורים, והפרטים לא תאמו את הדיווחים הראשוניים של התובע. * **תקרית שנייה:** * **פרטים ותאריכים לא מפורטים:** גרסתו של התובע על האירוע השני הייתה אפילו פחות ברורה. הוא לא סיפק תאריך ספציפי בתביעתו לנתבע, בתחילה ציין שזה קרה באפריל 2020 בכתב התביעה שלו, ולאחר מכן הזכיר את דצמבר 2020 בהצהרה לחוקר. * **מנגנון הפגיעה מעורפל:** התובע תיאר מעידה על צינור, אך מנגנון הפגיעה היה מעורפל. עדויות של עדי ראייה הצביעו על כך שמדובר לכל היותר ב"עקמומיות של כף הרגל" או ברגל מעוותת. * **היעדר דיווח וחזרה מיידית לעבודה:** עדים העידו בעקביות כי התובע לא דיווח על האירוע השני באופן מיידי ולאחר שהתרחש הצהיר כי "הכל בסדר" והמשיך לעבוד. התנהגות זו, יחד עם עדותו של מנהל העבודה על קבלת דיווח רק שלושה חודשים לאחר מכן על רגל מעוותת, ערערה את הטענה בדבר תאונת עבודה משמעותית. * **עדות המעסיק:** מעסיקו של התובע העיד כי לא היה מודע לתאונות כלשהן עד שהתובע יצר עמו קשר לאחר פיטוריו. המעסיק גם הצהיר כי התובע היה צריך לדווח לו או למנהל העבודה על כל אירוע כזה, מה שלא קרה בזמן אמת. **חידושים משפטיים/עקרונות מיושמים:** 1. **בחינה מוגברת של עדות התובע:** בית המשפט החיל עיקרון של בדיקה מוגברת על גרסת התובע בשל חוסר העקביות והסתירות הרבות. הגרסאות השונות של אותו אירוע, שהוצגו על פני הצהרות ועדויות שונות, היוו גורם משמעותי בערעור טענות התובע. 2. **משקל ראייתי של רשומות רפואיות (אנמנזה):** בית המשפט הדגיש את המשקל הראייתי המשמעותי שניתן לרשומות רפואיות, במיוחד ה"אנמנזה" (היסטוריית המטופל). בציטוט המקרה של הירשהורן, בית המשפט הדגיש כי רשומות אלה נחשבות בדרך כלל אמינות מכיוון שמטופלים בדרך כלל מספקים מידע מדויק לטיפול. היעדר תיעוד רפואי עכשווי התומך בתאונות לכאורה של התובע היה נקודה קריטית נגד תביעתו. 3. **מסקנה שלילית מהיעדר דיווח בזמן אמת:** בית המשפט הסיק מסקנה שלילית מאי דיווח התובע על האירועים בזמן אמת, במיוחד כאשר דיווח כזה היה נוהל קבוע של החברה. ההסבר של התובע לחשש לעבודתו סותר על ידי עדויות של עדים שטענו שהוא עצמו המעיט בחשיבות האירועים. 4. **מהימנות העדים:** בית המשפט העריך את מהימנות העדים. בית המשפט הכיר בכך שייתכן שעדותו של מר יעקב לא עשתה רושם מהימן לחלוטין, אך מצא שאפילו גרסתו לא תמכה באופן מהותי בטענותיו המרכזיות של התובע בדבר נפילה ותלייה באוויר. הקונצנזוס הגורף בקרב העדים היה היעדר תימוכין לדיווחים המפורטים של התובע על התאונות. **מסקנה:** בית המשפט מצא כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש להוכיח כי אירעה תאונת עבודה. חוסר העקביות בעדויותיו, היעדר עדויות תומכות, היעדר דיווח בזמן והתיעוד הרפואי הסותר או הלא תומך הובילו לדחיית עתירתו. העיקרון המשפטי של הוכחת האירוע והקשר הסיבתי שלו לפגיעה לא התקיים על ידי התובע.