ב"ל 1064/08

תקציר

התובע, בעל משק עצמאי, הגיש תביעה להכרה באירוע שאירע ביום 22.8.06 כתאונת עבודה ותבע פיצויי פגיעה לפי חוק הביטוח הלאומי. באירוע זה מעד התובע ונפל תוך כדי קטיף גרברות, וכתוצאה מכך נפצע בברכו הימנית. הנתבעת חלקה תחילה על הטענה, אך בהמשך הכירה באירוע כתאונה בעבודה באופן עקרוני. הסוגיה העיקרית להכרעה הייתה האם התובע זכאי לפיצויי פגיעה. הראיות המרכזיות היו אישור רפואי שהונפק לתובע ביום 4.4.07, בו הצהיר כי נבצר ממנו לעבוד ממועד התאונה ועד ליום 22.4.07, ועדותו של התובע כי המשיך לעבוד לאחר האירוע אך עם שינויים עקב פציעתו. הוא העיד כי פיקח על עובדים, הדריך אותם וביצע משימות שאינן דורשות הליכה, כגון ערבוב מים וריסוס. על פי החוק, מבוטח שעובד בתקופת תעודת אי הכושר הרפואית שלו אינו זכאי לדמי פגיעה. כמו כן, התובע לא הציג אישור רפואי בדבר מידת אי כושרו לעבוד, המהווה תנאי מוקדם לקבלת דמי פגיעה מופחתים. פסק הדין הכיר באירוע כתאונה בעבודה אך דחה את התביעה לפיצויי פגיעה. ההחלטה התקבלה על סמך המשך עבודתו של התובע בתקופת אי הכושר הנטענת ואי המצאת אישור רפואי המפרט את שעות אי הכושר לעבוד. לפיכך, התובע לא עמד בדרישות החוק לקבלת דמי פגיעה מלאים או מופחתים.