ע"א 9535/06

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור בעניין אספקת מים לתושבי הכפרים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב. המשיבים טוענים לדחיית הערעור, ותומכים בהחלטות רשות המים ובית המשפט למים כסבירות. הם מכירים בזכותם של המערערים למים, היבט יסודי של חיים בכבוד, אך טוענים כי שיטות אספקת המים חייבות לעלות בקנה אחד עם חוקי התכנון ומדיניות הממשלה, במיוחד בכל הנוגע להתנחלויות בלתי חוקיות. הממשלה מעודדת תושבים בדואים לעבור להתנחלויות חוקיות כדי לקבל שירותים מלאים, לרבות מים. קיימות שתי חלופות לאספקת מים לכפרים הבלתי מוכרים: גישה ל"מרכזי מים" להובלת מים עצמאית וחיבורים פרטיים הניתנים במקרים הומניטריים חריגים. פסק הדין מתעמק במורכבות האיזון בין מדיניות ההתנחלות המשפטית לבין הזכות הבסיסית למים, ומגיע למסקנה כי בעוד שיש להבטיח את גישתם של התושבים הבדואים למים, מעמדם בהתיישבות הבלתי חוקית יכול להשפיע על אופן האספקה. התביעה נדחתה בחלקה, אך לגבי המערערים 2, 4 ו-5 היא הוחזרה לבחינה נוספת כדי להעריך מחדש את גישתם למקורות מים ולצרכים הומניטאריים כלשהם, דבר המשקף את ניסיונו של בית המשפט לאזן בין היצמדות לחוק לבין הבטחת זכויות אדם בסיסיות.