ת"א 4824-12-21

תקציר

התיק סובב סביב הסכם שכירות של נכס עירוני בחיפה, ישראל. התובעים, שהשכירו את הנכס מהעירייה, השכירו אותו בשכירות משנה לבית קפה וכן התקשרו בהסכם למכירת זכויות החכירה שלהם לצד שלישי, פסגות. העירייה טענה כי פעולות אלה הפרו את הסכם החכירה, ובפרט את סעיף 14, המגביל העברת זכויות חכירה ללא הסכמתה מראש ובכתב. לטענת העירייה, הפרות אלה הצדיקו את ביטול הסכם השכירות. עם זאת, בית המשפט מצא כי פעולות התובעים אינן מהוות העברת זכויות כהגדרתן בסעיף 14 להסכם השכירות. השכרת הנכס לבית קפה לתקופה של פחות מחמש שנים לא דרשה את אישור העירייה ולכן לא הפרה את ההסכם. זאת ועוד, ההסכם עם פסגות היה מותנה בקבלת הסכמת העירייה, שלא ניתנה או הוכחשה בעת הודעת הביטול. בית המשפט מתח ביקורת על חוסר השקיפות של התובעים בהתנהלותם מול העירייה והכיר בכך שייתכן שהתנהלותם הפרה את חובת תום הלב. עם זאת, מאחר שהעירייה לא ביססה את ביטולה על התנהגות זו ולא סיפקה הסבר ברור ועדכני לסיבת הביטול, פסק בית המשפט לטובת התובעים. פסק הדין קיבל את התביעה וקבע כי הודעת הביטול אינה תקפה, תוך שמירה על הסכם השכירות בין התובעים לעירייה. לעירייה ניתנו 30 יום להחליט אם לממש את זכות הרכישה שלה, ואם לא, הונחו הצדדים להשלים את הליכי העברת הזכויות לפסגות. שני הצדדים היו פטורים מלשאת זה בהוצאותיו של זה.