ע"א 2295/08

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך חוב ארנונה הנמשך מזה מספר שנים בין שני צדדים, הנובע ממחלוקת על גודל הנכס המדובר. המערערת התנגדה למדידת נכס שערך המשיב, בטענה כי השטח קטן משמעותית מחישובי המשיב. בית משפט קמא פסק בעבר לטובת המשיב, וחייב את המערערת לשלם את החוב הנטען. עם זאת, בערעור נמצא פסק הדין בטל. ערכאת הערעור הציעה מדידה חדשה, עליה הסכימו הצדדים, בכפוף לכך שהמערער ישלם סך של 97,000 ₪. מדידה זו איששה את טענות המערערת בדבר גודל הנכס. למרות זאת, נמשכו המחלוקות בנוגע לחישובים לתקופות קודמות, לרבות התקופה שבין 1995 ל-1997 (התקופה שבמחלוקת). בית המשפט מצא לטובת זכותה של המשיבה לשקול את המדידה החדשה לתקופה שבמחלוקת, אך רק אם שטח הנכס נקבע על 96 מ"ר, כדי לאפשר חישוב כולל של חיובים וזיכויים. מאחר שהמערערת לא הייתה מיוצגת, בית המשפט הציע לה לשקול את עמדתה, והיא בחרה שלא להתייחס לתקופה שבמחלוקת. בית המשפט חישב את החוב של המערערת עד לשנת 2009, שהסתכם נכון לחודש אפריל 2010 ב-113,600 ₪. בינתיים שילמה המערערת תשלומים בסך כולל של 180,888 ש"ח, העולים על הסכום המגיע לה. משכך, חויב המשיב להשיב למערערת סך של 76,470 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק ריבית תשלומי חובה, מיום מתן פסק הדין ועד להשבת הסכום. כן חויב המשיב להשיב כל הוצאות משפט עודפות ושכר טרחת עורך דין ששולמו, בשיעור העולה על מחצית הסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא. בנוסף, הותר למשיב לנכות כל חוב שחבה המערערת שלא היה קשור לתקופה שבמחלוקת או כפוף לתקופת ההתיישנות. כל צד היה אחראי להוצאות הערעור שלו, והפיקדון של המערער היה אמור להיות מוחזר על ידי המזכירות.