ת"א 4962-02-18

תקציר

התובע עבר ניתוח לכריתת תוספתן בבית החולים הנתבע בהיותו בן 13. שישה ימים לאחר מכן, הוא הובהל בחזרה לניתוח עקב נקב במעי שגרם לזיהום בחלל הבטן. התובע טוען כי הנתבעים התרשלו בכך שלא אבחנו את הזיהום מוקדם יותר, אשר ניתן היה לגלותו יומיים לאחר הניתוח הראשון. כתוצאה מהעיכוב החמיר הזיהום וגרם לו סבל מיותר ונזק ארוך טווח. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי הנתבעים התרשלו בכך שלא ביצעו את הבדיקות הנדרשות שהיו מגלות את הזיהום מוקדם יותר. רשלנות זו גרמה להידרדרות במצבו של התובע והובילה לסבל מיותר. בית המשפט מצא כי טענות התובע נתמכות בחוות דעת מומחה משכנעת יותר ובעדות מטעמו. בית המשפט קיבל את עדותו של התובע כי סבל מכאבי בטן ושלשולים תכופים לאורך השנים עקב הזיהום, ומצא את עדותו שלו ושל אמו אמינה. מנגד, חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים הייתה סותרת וקשה לקבלה. בית המשפט מצא גם קשר סיבתי בין רשלנות הנתבעים לבין נזקי התובע, וקיבל את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט בנושא. בית המשפט קבע לתובע נכות בשיעור של 20%, שכללה הפרעות קבועות בינוניות של שלשולים, כאבי בטן ונפיחות, וכן צלקת מכוערת בדופן הבטן. בנוסף, בית המשפט מצא כי התובעת חוותה נכות תפקודית, אותה העריך בשיעור של 15%. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 631,875 ₪, לרבות אובדן הכנסות בעבר ובעתיד, הוצאות נסיעה, סיוע מהזולת וכאב וסבל. סכום זה, בצירוף תשלומים נוספים בגין שכר טרחת עורך דין והוצאות, ישולמו על ידי הנתבעים ביחד ולחוד בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.