ע"א 3807/05

תקציר

פסק הדין הנדון הוא בעניין תאונת דרכים שהתרחשה בשנת 1998, אשר הותירה את המערער עם חבלות קשות. הערעורים בפני בית המשפט נוגעים לפיצוי שתשלם חברת הביטוח המשיבה למערער. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המערערים ופסק להם סך של 6,273,585 ₪ כפיצוי בגין הפגיעות שנגרמו להם, שישולמו כתשלום חד פעמי. הן המערער והן המשיב ערערו על היבטים מסוימים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אשר לשאלת מקום מגוריו של המערער, קיבל בית המשפט את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי צרכיו של המערער היו סיעודיים ולא טיפוליים, וכי מוסד הוא המקום המתאים לו. בית המשפט אף הסכים עם הערכתו של בית המשפט המחוזי כי תוחלת חייו של המערער קוצרה בחמש שנים. השופטים פסקו גם לגבי אופן התשלום וקבעו כי החלטת בית המשפט המחוזי לבחור בתשלום חד פעמי הייתה סבירה ואין לשנותה. בית המשפט בחר להתערב בחלק מהסכומים שנפסקו בגין ראשי נזק שונים, ובכך הגדיל את הפיצוי שנפסק לאשת המערער ואת הוצאות נסיעתה, וכן הוסיף סכום כלשהו עבור הטיפולים והעזרים הפוטנציאליים של המערער. מנגד, הסכימו השופטים עם המשיבים על שערוך עלות השהייה במוסד וביטול שכר טרחה למימון הוצאות אשפוז. בית המשפט התיר גם את צירופו של אבנר, האגודה לביטוח נפגעי תאונות דרכים, כצד לפסק הדין. ככלל, הערעורים התקבלו באופן חלקי, עם שינויים מסוימים בסכומי הפיצויים, אך ללא צו להוצאות.