ע"א 7095/15

תקציר

השופטים דנציגר, פוגלמן ומזוז פסקו בתיק שכלל רשת סבוכה של ערעורים שנבעה מפסק דין של בית המשפט המחוזי. בפרשה היו מעורבים בנק, בלקוחה שלו מולי ובערבה של מולי, אתי. הבנק אישר הלוואה למולי, שהובטחה במשכנתא על ביתה ומשרדה של מולי, וכן בשטר משכון על היהלומים של מולי. אתי חתמה על כתב ערבות, בו ויתרה על זכויותיה במידע על ההלוואה ועל זכות הבנק לשעבוד על הנכס. הבנק מימש את הביטחונות לאחר שמולי לא עמד בתשלומי ההלוואה שלו. אתי ערערה וטענה כי מולי הפחיד אותה לחתום על הערבות וכי הבנק לא הסביר לה את השלכות כתב הוויתור, ואילו הבנק ערער על החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את כתב האישור במלואו, במקום ביטול חלקי. מולי והחברה שלו ערערו גם הם, וטענו נגד מימוש הביטחונות והנזקים הנובעים מכך. השופט דנציגר מצא כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק היטב ויסודי, והסכים עם ממצאיו. נפסק כי הבנק אכן לא עמד בחובתו לגלות מידע לאתי ולכן הערעורים נדחו. עוד קבעו השופטים כי מולי וחברתו הסכימו למימוש הבטוחות וכי טענותיה של אתי בדבר הפחדה חסרות ראיות. לפיכך, התקבל פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והערעורים נדחו.