ת"א 2858/99

תקציר

מדובר בסכסוך משפטי ארוך בין בנק לבין מספר משיבים המתפרש על פני 20 שנה. הבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל ופירוקים כנגד המשיבים, שהובילו לפגיעה כספית משמעותית בהם. המשיבים ערערו, ובתיק ניתנו פסקי דין וערעורים רבים בין השנים 1990 ל-2002. פסק הדין הנוכחי מתייחס לתביעה שהגישו המשיבים נגד הבנק בשנת 1999, אשר תוקנה בשנת 2003, ובה תבעו פיצויים בגין הנזק שנגרם כתוצאה מפעולות הבנק. הבנק טען כי יש לדחות את התביעה על יסוד תקופת ההתיישנות. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי הבנק לא העלה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, ולכן היא ויתרה. השופט הסכים עם המשיבים וציין כי לבנק היו מספר הזדמנויות לטעון להתיישנות אך לא עשה כן. באופן ספציפי, הבנק לא העלה את הנושא במהלך הליך הבקשה לפטור מאגרה ופגישות קדם משפט שונות. השופט הדגיש כי "ההזדמנות הראשונה" לטעון להתיישנות אינה מוגבלת בהכרח להגשת כתב ההגנה ויכולה להתרחש בשלב מוקדם יותר. מאחר שהבנק החמיץ את ההזדמנות הראשונה והמשיך לוותר על התביעה בשלבים הבאים, פסק השופט נגד בקשת הבנק לסילוק על הסף בהתיישנות. נפסקו למשיבים הוצאות בסך 10,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.