ב"ל 44300-02-20

תקציר

התובע, ירקן במקצועו, תבע את הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, להכיר בפציעתו כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. התובע עבד כירקן למעלה מ-25 שנה, תוך שימוש מאומץ בידיו. לטענתו, עבודתו חייבה אותו לבצע פעולות חוזרות ונשנות כגון משיכת עגלות עמוסות סחורה במשקל 350 ק"ג, סידור סחורה על המדפים וחיתוך פירות וירקות. הנתבעת טענה כי עבודתו של התובע הייתה מגוונת ואינה כרוכה בתנועות חוזרות ונשנות, וכי מצבו הרפואי לא היה קשור לעבודה אלא התפתח באופן טבעי. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע הציג ראיות מספיקות לביסוס תשתית עובדתית לפגיעה חוזרת ונשנית בידיו. נמצא כי מעשיו של התובע בעבודה כללו תנועות חוזרות תכופות העלולות לגרום לנזק בלתי הפיך. פעולות אלה כללו משיכת עגלות כבדות, הרמה וסידור של סחורה וחיתוך פירות וירקות, דבר שהכביד מאוד על כפות הידיים. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי פעולות אלו גרמו לנזק מצטבר לידיו לאורך זמן והיוו מיקרוטראומה. עם זאת, בית הדין מצא גם כי התובע היה למעשה עובד עצמאי, מה שאומר שנטל ההוכחה עליו גדל. עם זאת, בית המשפט שוכנע מעדותם המהימנה של התובע והעד באשר לאופי והיקף עבודתו. לפיכך, קבע בית המשפט כי התובע הצליח להרים את נטל ההוכחה והוכיח כי סבל מאינספור פגיעות קלות במהלך עבודתו. לפיכך, החליט בית הדין למנות מומחה רפואי שיקבע את הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין פגיעתו בידו.