ע"פ 1549/04

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, אשר הרשיע את המערערים, המרכז הרפואי חיפה - חורב בע"מ וד"ר ברוך בן דוד (בן דוד), בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיפים 29 ו-304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בעקבות מותה של נאוה שמילוביץ (המנוחה) עקב רשלנות בטיפול הרפואי בה לפני ובמהלך כריתת דיסק שבוצעה בחורב. בית משפט קמא מצא כי חורב ובן דוד, ששימשו כמנהל הרפואי וכרופא המרדים בעת ניתוחה של המנוחה, בהתאמה, לא דאגו לזמינותו של כירורג כללי שניתן יהיה להזעיק לחדר הניתוח במקרה חירום, ובכך גרמו למותה. המערערים טענו כי לא הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי המנוח, וערערו על קביעותיו של בית משפט קמא באשר ללוח הזמנים של האירועים במהלך הניתוח ולאחריו, ועל הקשר הסיבתי בין היעדר הסדר כוננות פורמלי עם כירורג לבין מותו של המנוח. עוד טענו כי מותו של המנוח נבע משורה של סיבוכים נדירים ולא מרשלנות כלשהי מצדם. השופט שפירא והשופט פינקלשטיין קיבלו את הערעור, והתערבו בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא בשל אי דיוקים בלוח הזמנים שנקבע והיעדר ראיות בדבר סטנדרט הטיפול המקובל בבתי החולים. הם הגיעו למסקנה כי התנהלות המערערים לא חרגה מסטנדרט זהירות סביר וכי אין קשר סיבתי בין המחדלים הנטענים לבין מותו של המנוח. השופט שפירא ייחס את המוות לאבחנה רפואית שגויה, אך לא רשלנית, ואילו השופט פינקלשטיין ציין את חומרת הסיבוכים ואת הסיכויים המזעריים הנובעים מכך להציל את חיי המנוח. השופט נאמן, בחוות דעתו החולקת, חלק על ממצאי חבריו. הוא הדגיש את הימנעותם של המערערים מהבטחת נוכחותו של כירורג ואת הקשר הסיבתי בין מחדל זה לבין המוות, וסבר כי היה מקום לקיים את פסק דינו של בית משפט קמא. כתוצאה מכך, פסק דינו של בית משפט קמא בוטל, והמערערים זוכו מהעבירות שיוחסו להם.