בג"צ 8161/17

תקציר

העותרים הגישו עתירה בפני בית המשפט לערער על הצו שהוציא המשיב, מפקד כוחות צה"ל, להרוס את ביתו של מחבל שביצע פיגוע ירי. העותרים, שהיו בני משפחתו של המחבל, העלו טענות כלליות וספציפיות כאחד. הטענות הכלליות ערערו על עצם סמכותו של המשיב להוציא צווים כאלה, בעוד שהטענות הספציפיות התייחסו לנסיבות הפרטניות של המקרה. רוב בית המשפט, השופטים עמית וברון, דחה את העתירה. הם קבעו כי למשיב סמכות להורות על הריסת בית מחבל וכי סמכות כזו כבר נקבעה בפסיקה קודמת. השופטים בחנו גם את מידתיות ההחלטה, בהתחשב בנסיבות הפרטניות, ומצאו כי המשיב הפעיל את סמכותו כראוי במקרה זה. השופט מזוז, בהתנגדותו, היה נעתר לעתירה. הוא חזר על עמדתו בסוגיות המשפטיות והחוקתיות סביב תקנה 119, והדגיש את העוול שבהטלת סנקציות על בני משפחה חפים מפשע. השופט מזוז הדגיש את הצורך לבחון את הפעלת הסמכות לפי תקנה 119 לאור עקרונות יסוד של מדינות יהודיות ודמוקרטיות כאחד, והגיע למסקנה כי הסנקציה אינה צריכה לחול על בני משפחה בלתי מעורבים. במקרה ספציפי זה, השופט מזוז היה מוציא צו מכריע לביטול צו ההריסה, שכן למשפחת המחבל לא הייתה כל מעורבות או ידיעה מוקדמת על פשעו.