עמ"ת 1935-04-17

תקציר

המערער נעצר בשני אישומים רצופים של ניסיון גניבה, אחד מהם של אלימות כלפי מתלוננת ותינוקה בן השמונה חודשים. במקביל ביקש המשיב את מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים. בית משפט קמא נעתר, אך המערער ערער. הערעור בחן את זכותו של המערער לחירות, את חומרת מעשיו ואת מסוכנותו הפוטנציאלית לציבור, ובחן האם מעצר הוא האמצעי הראוי. האירוע אכן היה חמור, אך עברו של המערער כלל רק אישום תקיפה אחד נוסף מלפני שנים רבות ועבירת רכוש מהתקופה האחרונה. כמו כן, תסקיר שירות המבחן העריך אותו באופן מורכב כאדם שהתנהגותו העבריינית נובעת מהתמכרות, והמליץ על מעצר בית ופיקוח כחלופת מעצר. בהתחשב בעקרון הפגיעה המזערית, הסכימה ערכאת הערעור כי חלופת מעצר ראויה במקרה זה. משכך, התקבל הערעור, והתיק הוחזר לבית משפט קמא לצורך קביעת תנאי מעצר הבית והפיקוח של המערער, לרבות מאמצים לשילובו במסגרת טיפולית. משפחתו ואחיו של המערער הוצעו כמפקחים, עד לבחינת בית משפט קמא. ההחלטה הדגישה את חומרת המצב ואת אחריותו של המערער לעמוד בתנאים, תוך השארת הדלת פתוחה למעצר פוטנציאלי אם יופרו תנאי מעצר הבית.