עפ"ת 2428-07-10

תקציר

פסק דין זה קשור למשיב שזוכה מעבירה על המהירות המותרת בזמן נהיגה משום שחלפה תקופת ההתיישנות על העבירה. המשיב נהג לכאורה במהירות של 93 קמ"ש באזור של 60 קמ"ש ותועד במצלמת משטרה. נשלח אליה כתב אישום וזימון לבית המשפט בדואר רשום, אך היא לא הגיעה לדיון, וכתוצאה מכך ניתן פסק דין בהיעדרה. שנה לאחר מכן בוטל פסק הדין לבקשתה, ונקבע דיון חדש. בדיון זה טען בא כוח המשיב כי חלפה תקופת ההתיישנות ויש למחוק את כתב האישום. בית משפט קמא נעתר לכך, וקבע כי המשיב לא קיבל את הזימון המקורי בתוך ארבעת החודשים הנדרשים מיום ביצוע העבירה, וחזקת המסירה סותרת בשל אי דיוקים בתעודת המסירה. משכך, קיבל השופט את גרסת המשיב לאירועים וביטל את כתב האישום. המדינה ערערה על החלטה זו, ובעיקר ערערה על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את החלטת בית משפט קמא, והדגישה כי המדינה לא הצליחה להוכיח כי המשיב קיבל את הזימון בתוך התקופה הסטטוטורית. יתר על כן, ערכאת הערעור הסכימה עם פרשנותו של בית משפט קמא לתכלית החוק, שהיא להבטיח שהנאשמים יקבלו מידע מיידי על האישומים נגדם. לפיכך נדחה הערעור, וזיכויו של המשיב עמד בעינו.