ו"ע 23460-10-14

תקציר

פסק הדין דן בערעור על הכללת הסכום ששילמו המערערים לעורך דין כחלק מהתמורה ששולמה בגין רכישת דירה, דבר המשפיע על מס הרכישה שעליהם לשלם לפי חוק מיסוי מקרקעין. החוק קובע כי מס הרכישה מחושב על בסיס שווי המכירה, המוגדר כסכום הצפוי ממוכר מרצון לקונה מרצון. החריג לכלל זה הוא ששווי המכירה נקבע על פי התמורה המוסכמת הקבועה בחוזה, כל עוד נראה כי נעשתה בתום לב. עוד נקבע כי שווי הרכישה כולל את כל התמורה הישירה והעקיפה ששילם הקונה למוכר. לפיכך, כל תשלום שבוצע על ידי הקונה לצורך מילוי התחייבויות המוכר במסגרת המכירה צריך להיכלל בתמורה. במקרה הנדון, המוכר התחייב להעביר את הבעלות בדירה ולרשום אותה על שם הקונה. חובה זו היא חובה נפוצה ונחשבת לחלק מהותי מהמכירה. לפיכך, התשלום ששילמו הקונים לעורך הדין עבור הליך הרישום נחשב לחלק מתמורת הרכישה, למרות שעורך הדין נבחר על ידי המוכר ולקונים לא הייתה כל אמירה בעניין. הדבר נתמך עוד על ידי העובדה שעורך הדין ייצג את המוכר ולא את הקונים, כאמור בהסכם הרכישה. פסיקות קודמות של ועדות ערר במקרים דומים הגיעו למסקנות שונות, אך הן אינן מחייבות. יתר על כן, חלק מפסקי דין אלה בוטלו בערעור לבית המשפט העליון, והרוכשים נדרשו לשלם את מס הרכישה על השווי הגבוה יותר שכלל הוצאות משפט. כך, נקבע בפסק הדין כי התשלום לעורך הדין מהווה חלק מהתמורה בגין רכישת הדירה, והערעור נדחה תוך מתן צו למערערים לשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.