עת"מ 25164-12-09

תקציר

בית המשפט דוחה את העתירה בשל היעדר סמכות לדון בנושא, בכל הנוגע לסבירות אמות המידה שקבע שר הפנים. השופט מסביר כי לאזרחים אין זכות טבועה לקבל או להחזיק כלי ירייה, ולשר שיקול דעת לקבוע את התנאים למתן רישיונות כאלה. העותר טוען נגד החלת קריטריונים אלה בעניינו, וטוען כי על פקיד הרישוי להתחשב בגורמים נוספים, כגון עברו העשיר בשימוש בכלי ירייה. עם זאת, השופט מדגיש כי חובתו של הקצין היא לעמוד בקריטריונים הקיימים, שמטרתם לצמצם את מספר כלי הנשק שבידי הציבור ולשמור על שלום הציבור. קריטריונים אלה, שהעותר אינו עומד בהם, מיושמים באופן סביר בעניינו, באופן פרוספקטיבי, ואינם מקנים לעותר כל זכות קבועה לרישיון נשק. יתר על כן, השופט מדגיש כי פקיד הרישוי היה חורג מסמכותו אילו חידש את רישיונו של העותר. גם החלטת ועדת הערר נמצאה סבירה, והביאה את השופט לדחות את העתירה מבלי שנפסקו הוצאות. פסק דין זה מחזק את הגישה המגבילה כלפי מתן רישיונות נשק ומכיר בלגיטימיות של מדיניות שמטרתה לצמצם את תפוצת כלי הנשק ולהגן על חיות הבר.