תע"א 1372/10

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך עבודה בין עובד תובע לבין מעסיק נתבע. העובד טען כי פוטר על ידי המעסיק, ואילו המעסיק טען כי העובד עזב מרצון. בית הדין קבע כי העובד לא הוכיח פיטורים ברורים, מה שהוביל לדחיית תביעתו לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. עם זאת, גם תביעת המעסיק למתן הודעה מוקדמת לקיזוז נדחתה בשל חוסר בהירות לגבי נסיבות עזיבתו של העובד. באשר להחלת החוק, קבע בית הדין כי הדין הישראלי חל על יחסי העבודה, למרות טענת הנתבעת לחוק הירדני. החלטה זו התבססה על פסק דין קו לעובד ועל אי המצאת הוכחות מספקות לחוק הירדני. פסק הדין התייחס גם למועד עזיבתו של העובד וקבע אותו ליום 30.7.2008, על סמך מסמכים שהוגשו לרשויות המס, למרות תצהיר העובד מיום 10.8.2008 וטענת המעסיק ממאי 2008. העובד היה זכאי לדמי הבראה וחגים, שהמעסיק לא הצליח להוכיח ששולמו. בית הדין חישב את הקצבאות והורה למעסיק לשלם לעובד סכומים אלה. בנוסף, בית הדין קבע כי העובד לא קיבל שכר מינימום כנדרש בחוק הישראלי. מאחר שהמעסיק לא סיפק רישומים וראיות מדויקים לשכר ששולם, חישב בית הדין את ההפרשים המגיעים לעובד והורה למעסיק לשלם 29,473 ₪ בגין הפרות שכר מינימום. כמו כן חויב המעסיק לשלם לעובד 3,554 ש"ח עבור פדיון חופשה, שכן לא הציגו ראיות לכך שהעובד יצא לחופשה או ספר חופשות. לסיכום, המעסיק חויב לשלם לעובד סכומים שונים, לרבות אלה שצוינו לעיל, בצירוף שכר טרחת עורך דין, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. הסכומים היו אמורים להיות מותאמים להבדלי הצמדה וריבית ממועד סיום ההעסקה ועד למועד התשלום בפועל.