ע"א 19/09

תקציר

במקרה הנדון, הוגש ערר על החלטה מיום 15.2.2009 בדבר התנגדות לביצוע שיק הקשור לתשלומי שכירות. המערערת, שהייתה אחראית לחוב, קיבלה תחילה רשות להתגונן מפני הוצאה לפועל זו בתנאי של הפקדת 25,000 ₪, העולים על סכום הקרן של השטר אך נמוכים מסכום החוב המלא. ליבת טענתה של המערערת ערערה על הדרישה להפקדת סכום זה, וטענה כי היה צריך לתת לה רשות ללא תנאי. השיק המדובר עסק בשטר ביטחון הקשור לחוזה שכירות למגורים, והמערערת הודתה כי חייבה דמי שכירות וארנונה בסך כולל של 18,406 ₪. למרות שהכירה בחוב זה, טענה המערערת כי יש לה עילה לקיזוז, אך לטענתה חסרה ראיות מפורטות בכתב. הרשם איזן את המצב בכך שלא דחה את ההגנה על הסף בשל ליקויה, אך חייב את המערערת לבצע את ההפקדה בהתחשב באופיין הבלתי מוגדר של טענות הקיזוז שלה. המסגרת המשפטית קובעת כי תביעות קיזוז בפסקי דין מקוצר חייבות להיות מפורטות ונתמכות בראיות, שהמערער לא הצליח לספק, ובמקום זאת הסתמך על אומדנים ללא חישוב. משכך, הערעור נדחה, תוך שהוא מאשר את החלטת הרשם המותנית כמאזנת כראוי בין זכויות הצדדים. המערערת הונחתה לבצע את ההפקדה עד ליום 30.6.2009, וחויבה לשלם את הוצאות הערעור של המשיב בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ. פסק הדין ניתן ביום 31.5.2009, ללא נוכחות הצדדים.