ב"ש 304/86

תקציר

המבקש עמד בפני דחיית ערעורו בשל החמצת המועד האחרון לספק ביטחון להוצאות. ההודעה על דרישה זו התקבלה בטעות על ידי פקיד בלתי מורשה במשרד עורכי הדין שלהם, מה שהוביל לפיקוח. בית המשפט העליון, שהכיר בכך כטעות אנוש של ממש, פסק לטובת המבקש, והאריך את המועד האחרון לתשלום הפיקדון. קריטי להחלטה זו היה היעדר רשלנות מצד הצוות המשפטי של המבקש, יחד עם הסבר מקיף לטעות. בנוסף, נשקלה נכונותו של המשיב להשאיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט נתן ארכה של 21 יום, והורה למבקש לכסות את הוצאותיו של המשיב בסך 400 ₪. פסק דין זה מדגיש את שיקול דעתו של בית המשפט בהארכת מועדים ואת התחשבותו בטעויות אנוש של ממש, ומחזק את העיקרון לפיו נסיבותיו של כל מקרה נבחנות באופן ייחודי.