פ"א 19412-06-14

תקציר

שני ערעורים על קנסות חניה שהטילה עיריית חדרה בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 נדחו. בערעורים נטען, כי הודעות הקנס לא הוטלו על רכבי המערערים וכי לא קיבלו כל הודעות תשלום בכתובתם. בית המשפט בחן האם העירייה מילאה את חובתה לשלוח למערערים הודעות תשלום, ואם כן, האם יש להאמין לאי קבלתן של הודעות אלה. שאלת המפתח הייתה מהי רמת ההוכחה הנדרשת מהעירייה כדי להוכיח שההודעות נשלחו, והאם חזקת המסירה מספיקה או שמא נדרש אישור בפועל מרשות הדואר. בית משפט קמא פסק תחילה לטובת העירייה, אך בהמשך שינה את עמדתו. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי חזקת המסירה, יחד עם פלטי המחשב החתומים של העירייה ואישורי רשות הדואר על קבלת דברי דואר, מהווים הוכחה מספקת לכך שההודעות נשלחו, במיוחד בהתחשב בכך שזה היה נוהל העבודה באותה עת. לפיכך נדחו הערעורים, והחלטות הערכאה הנמוכה יותר אושרו. עוד ציינה השופטת כי הערעורים הוגשו מעבר למועד הפירעון, אך בחרה שלא לעמוד על נקודה זו שכן גם המשיב לא העלה טענה זו.