בש"פ 1485/18

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט בקשה לערעור על החלטת מעצר הקשורה לאלימות במשפחה. הוא שב ומדגיש כי ערעורים מותרים בדרך כלל רק במצבים הכוללים שאלות משפטיות רחבות יותר או נסיבות חריגות. טענת המבקש נגד החלת הלכת סוויסה, המאפשרת פיקוח אלקטרוני במעצר, נדחית, שכן התקדים מצביע על כך שהוא ישים גם בתנאי פיקוח אלקטרוני. בית המשפט מדגיש את חומרתן של עבירות אלימות במשפחה ומדגיש את הצורך בהתערבויות טיפוליות מתאימות לצד ענישה. עם זאת, היא קובעת כי הטיפול והשיקום צריכים להתבצע בדרך כלל בשלב גזר הדין, ולא לפני, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המבטיחות את כוונתו הכנה של הנאשם להשתקם. ההחלטה דנה בתנאים, כגון התחלת טיפול לפני הליכים משפטיים והערכת פוטנציאל ההצלחה של השיקום, החלים באותה מידה על אלימות במשפחה כמו על עבירות סמים. בית המשפט מדגיש את חשיבות הערכת מסוכנותו של הנאשם, בפרט בכל הנוגע לביטחון המשפחה, נוכח החזקות הסטטוטוריות והפסיקה בכל הנוגע למעצרם של נאשמים בעבירות אלימות נגד בני משפחה. בסופו של דבר, היא מסכימה עם הערכתו של בית משפט קמא כי נשקפת למבקש סכנה גבוהה בשל היסטוריה מוכחת של אלימות, איומים ושימוש בסמים, ובכך מצדיקה את מעצרו ודוחה בשלב זה את חלופת הטיפול. הבקשה נדחית לבסוף, תוך הקפדה על עקרונות משפטיים קיימים ועל ממצאיו של בית משפט קמא.