ע"ו 31927-10-10

תקציר

חייל משוחרר ששירת בצבא ונחשף לרעשים חזקים ביקש להכיר בלקות השמיעה והטינטון שלו כנכות. הוועדה המקורית מצאה כי ליקוי השמיעה שלו אינו קשור לשירותו הצבאי, שכן הוא הידרדר מאז שחרורו, וסיווגה את הטינטון שלו כלסירוגין, שכן לא האמינה לטענתו כי הוא קבוע. המערער טען כי הוועדה שגתה בכך שלא הורתה על בדיקת שמיעה חדשה ולא שקלה כראוי את חוות הדעת של המומחים מטעמו. עם זאת, הוועדה הרפואית העליונה דחתה את ערעורו. הם הסכימו עם נימוקי הוועדה הקודמת כי המועד הרלוונטי להערכת הנכות קרוב לשחרורו, וכל החמרה לאחר מכן אינה קשורה לשירות. לוועדה היה גם שיקול דעת לקבל או לדחות חוות דעת מומחים, והיא בחרה לדחות את חוות הדעת של מומחי המערער לגבי קביעות הטינטון שלו. זאת ועוד, הוועדה מצאה כי תיאורו של המערער את הטינטון שלו היה סותר, דבר שהשפיע על אמינותו, והם סברו כי מצבו אינו עולה בקנה אחד עם טנטון קבוע. הערר נדחה מאחר שהחלטות הוועדה היו בשיקול דעתם הרפואי, ובתי המשפט בדרך כלל אינם מתערבים במקרים כאלה. בקשתו של החייל המשוחרר להכרה בנכות בשל לקות שמיעה וטינטון נדחתה, והחלטת הוועדה המקורית נותרה בעינה.