ת"פ 5006/06

תקציר

הנאשם הואשם בנשיאת והובלת נשק, ובפרט מטען חבלה מאולתר, בניגוד לסעיף 144(ב) לחוק העונשין. האירוע התרחש ביום 1.1.2006, כאשר הנאשם אותר בסמוך לרכב חשוד במהלך סיור שגרתי. השוטרים שעצרו אותו טענו שהוא היה עצבני ומפוחד, וזה מובן בהתחשב בכך שהוא החביא סמים בפיו. לדברי השוטרים, הנאשם הודה בפשע מרצונו החופשי, ועדויותיהם תאמו זו את זו. עם זאת, הנאשם טען כי הודאותיו לא היו מרצון ונגבו תחת לחץ, שכן הוא הוכה, אוים וקילל על ידי המשטרה. הוא תיאר כי היה מפוחד ולחוץ במהלך החקירה וטען כי השוטרים השתמשו באמצעים פסולים כדי לחלץ את ההודאות. בית המשפט מצא את גרסת השוטרים לאירועים אמינה יותר, וציין כי עדותו של הנאשם הייתה סותרת ומלאת סתירות. השופט דחה את טענת ההגנה כי יש לקבוע כי ההודאות אינן קבילות, בהתחשב בכך שעצבנותו ופחדו של הנאשם במהלך החקירה היו טבעיים בהתחשב בנסיבות. יתרה מכך, השופט הדגיש כי הנאשם לא הראה סימני פגיעה נראים לעין, דבר שהחליש את טענתו להתעללות פיזית. באשר למהימנות ההודאות ציין השופט כי הן נראות אמיתיות, הגיוניות ומפורטות ועומדות במבחן הפנימי להערכת משקלן. הבדיקה החיצונית הסתפקה אף היא, שכן היו ראיות נוספות התומכות בהודאות הנאשם, לרבות גילוי המטען בסמוך לרכבו וסימני הרכב בשטח, שתאמו את תיאורו. השופט הגיע למסקנה כי עובדות כתב האישום הוכחו מעבר לספק סביר והרשיע את הנאשם בנשיאת נשק והובלתו.