ה"פ 755/06

תקציר

בית המשפט מינה שמאי מוסכם שיעריך את הפיצויים המגיעים לקיבוץ שאדמתו הופקעה על ידי מינהל מקרקעי ישראל. הקיבוץ המבקש ערער על חוות דעתו של השמאי וטען כי יש להתייחס אליו כאל הבעלים של הקרקע המופקעת, ולא כחוכר, וכי שגה השמאי בכך שהשווה את חוזה החכירה הרב-שנתי שהיה ברשותו לחכירה מתחדשת לשלוש שנים. עוד טענה המבקשת, כי השימוש העסקי הפוטנציאלי בקרקע היה צריך להילקח בחשבון בעת הערכת הפיצויים, שכן ניתן היה ליזום תכנית לאזור תעשייה או תעסוקה. עם זאת, בית המשפט לא מצא סיבה לסטות מחוות הדעת של השמאי, שהתבססה על חקירה מעמיקה ושקלה את טענות הצדדים. בית המשפט קבע כי מסקנתו של השמאי – לפיה הזכויות בחכירה שאינה מהוונת דומות לאלה של רשות – היא סבירה, וכי ההבחנה בין בעלות לבין חכירה לדורות היא משמעותית. כמו כן, הסכים בית המשפט עם הערכת השמאי כי הפוטנציאל התכנוני של הקרקע אינו קיים, שכן הסיכויים לשינוי ייעוד הקרקע קלושים, ושינוי כזה יחייב תשלומים למינהל. פיצוי המבקש על הערך העסקי הפוטנציאלי של הקרקע יוביל לתוצאות אבסורדיות ויעשיר את הקיבוץ בצורה לא הוגנת. לפיכך, אימץ בית המשפט את חוות דעתו של השמאי, וקבע את סך הפיצויים המגיעים למבקש על סך של 7,840,000 ₪, בניכוי הסכום שכבר שולם. המשיב חויב לשלם למבקש פיצוי נוסף בסך 2,187,300 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.6.04. כן חויב המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 30,000 ₪, כולל מע"מ.