תא"מ 24152-08-10

תקציר

הנתבעת טענה כי התובעת, בעלת מוסך, ניסתה לנפח שלא כדין את הנזקים שנגרמו כתוצאה מתאונה בכך שגבתה את סכומיה מעל עלות תיקון הרכב בפועל. הנתבע ביקש להתעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה של התובעת וחברה אחרת בבעלות אותו בעל מניות, כך שהסכום ששולם על ידי החברה האחרונה עבור תיקון הרכב יוכל להיחשב כסכום ששולם על ידי התובע. עם זאת, השופט לא מצא עילה להרים את המסך בין שתי החברות, שכן הן ישויות משפטיות נפרדות. השופט סקר מקרים קודמים שבהם בתי המשפט הרימו את מסך התאגיד, אך מצא כי הנתבע לא סיפק ראיות מספיקות כדי להצדיק זאת במקרה זה. כמו כן, דחתה השופטת את טענות הנתבעים בדבר עלות תיקון הרכב וחלקי החילוף בהם נעשה שימוש, שכן הנתבעת לא הביאה כל ראיה התומכת בטענותיהם, כגון חוות דעת שמאי שכנגד. השופט דחה גם את טענת הנתבע כי דו"ח השמאי של התובע אינו תקף משום שהשמאי לא בדק פיזית את הרכב; השמאי הסביר כי שמאי אחר ממשרדו בדק אותו פיזית, ועמד בדרישות החוק הרלוונטיות. מאחר שלא הייתה מחלוקת על החבות, קיבלה השופטת את תביעת התובע במלואה, לרבות הסכום הנתבע בגין נזקים כספיים, והורתה לנתבעים לשלם לתובע סך של 11,292 ₪, בצירוף סכום ההשתתפות העצמית בסך 738 ₪ אם התובע יחזיר סכום זה לשוכר הרכב. כמו כן חויבו הנתבעים בתשלום אגרת התביעה, שכר טרחת עדים ושכר טרחת עורך דין, בסך 347 ש"ח, 750 ש"ח ו-3,500 ש"ח בהתאמה.