ע"א 457/77

תקציר

הערעור התמקד בפסק דין של בית המשפט העליון שאישר את ביטולו של פסק דין של בית המשפט המחוזי שהתבסס על פשרה בין הצדדים בשל טעות יסודית בהסכם. בית המשפט קבע כי ניתן לבטל פסק דין מוסכם אם התגלה פגם בהסכם היסוד. במקרה זה נוצרה עמימות בשל סתירות בין ההצעה לבין קבלתה, אשר טשטשו את תנאי ההסכם. המשיב טען כי קיבל את פסק הדין מתוך אמונה שהוא יפתור את תביעתו רק אם לא יוכח קשר סיבתי בין פציעתו לבין התאונה. לאחר שבדיקות רפואיות נוספות הצביעו על נכות לצמיתות שנבעה בחלקה מהתאונה, ביקש המשיב לבטל את פסק הדין הקודם. בית המשפט מצא כי אי הבנה זו לגבי תנאי ההסכם הייתה מהותית דיה כדי לבטלו, שכן שני הצדדים היו במטרות צולבות. פסק הדין הוכרז אפוא כבטל, והתיר למשיב לנקוט בהליכים משפטיים באמצעות תביעה חדשה. השופט לוין חלק על כך, וטען כי המשיב החמיץ את המועד האחרון לערעור ולא היה צריך לערער על פסק הדין. עם זאת, בדעת הרוב פסק לדחות את הערעור והורה למערערת לשאת בהוצאות המשפט של המשיב.