ת"א 41271-03-16

תקציר

המחלוקת היא על האחוז שיש לגזור מערך הקרקע מדי שנה לצורך קביעת הפיצוי לו זכאי התובע בעקבות הפקעת קרקעותיו. התובעת מינתה מומחה שהמליץ על שיעור של 6% ואילו הנתבעת טענה לשיעור של 2.5% לייעוד למגורים ו-150 ₪ לדונם לשנה לייעוד חקלאי. בית המשפט מינה מומחה מטעמו שהמליץ על שיעור של 6%. המומחה סיפק מספר נימוקים להמלצתו, ובהם התעריף שגובה רשות מקרקעי ישראל, מיקום הקרקע וייעודה, ממד הזמן ופוטנציאל הקרקע. בית המשפט מצא את חוות דעתו של המומחה סבירה והגיונית ועולה בקנה אחד עם תכלית הדין הרלוונטי והפסיקה הקודמת. בעוד ששתיים מטיעוני המומחה נמצאו כמסתמכות על מודל פיננסי שנפסל בפסיקה קודמת, הרי ששאר הטענות נמצאו מספיקות כדי לקבוע את שיעור דמי החכירה. לפיכך, החליט בית המשפט לאמץ את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט ולקבוע את שיעור הפיצוי על 6% משווי הקרקע המשתנה מדי שנה. התובע זכאי לשיפוי בגין הוצאות שכר המומחה, שכר טרחת עורך הדין והוצאות בית המשפט.