ת"א 79542-01-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שנמסרו: **החלטה בנוגע לבקשה לצו עשה זמני בפרויקט פינוי-בינוי** **1. רקע עובדתי ותמצית המחלוקת:** ההחלטה דנה בבקשה למתן צו עשה זמני, שמטרתו לחייב את הנתבעים (בנו והוריו) לחתום על הסכם פינוי-בינוי במסגרת פרויקט גדול בבית שמש. הפרויקט כולל 181 יחידות דיור, וכלל בעלי הזכויות, למעט הנתבעים, חתמו על ההסכם עם החברה היזמית. הנתבע 1 (הבן) הוא הבעלים הרשום של הדירה, אך הוריו (הנתבעים 2-3) מתגוררים בה משנת 1994, והעבירו אליה את הבעלות ללא תמורה בשנת 2015, תוך רישום הערת אזהרה לטובתם. ההורים חתמו בעבר על הסכם פינוי-בינוי, אך ביקשו לבטלו בשנת 2016, וההסכם בוטל. התביעה המרכזית מבקשת לקבוע כי סירוב הנתבעים לחתום על הסכם הפינוי-בינוי הוא בלתי סביר, וכן לקבל צו עשה שיחייב אותם לחתום על ההסכם, או לחילופין למנות את בא כוח הדיירים לחתום בשמם. בנוסף, נתבע פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו עקב העיכוב בפרויקט. **2. המסגרת המשפטית למתן צו עשה זמני:** בית המשפט מדגיש את הכלל לפיו "ככלל לא יטה בית המשפט להעניק צו עשה זמני", ובא להסביר מדוע במקרה זה חורג מהכלל. הוא מסתמך על פסיקת בית המשפט העליון (רע"א 2071/21 חצרי אלף בית דוד המלך בע"מ נ' אזורים בנין (1965) בע"מ), לפיה ניתן להעניק צו עשה זמני במקרים בהם סעד מניעתי אינו מספיק, וזאת תוך נקיטת "משנה זהירות". הצו יינתן רק במקרים חריגים שבהם התערבותו חיונית למניעת תוצאה קשה ביותר ונזק משמעותי בלתי הפיך, בפרט כאשר הסעד הזמני חופף לסעד העיקרי. **3. עקרונות חוק פינוי-בינוי והפרשנותם:** * **שינוי נורמטיבי:** בית המשפט מזכיר את תכלית חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי), תשס"ו-2006, אשר שינה את המצב הנורמטיבי ששרר טרם חקיקתו. החוק קובע כי לדייר הסרבן לא קנויה עוד זכות להקריב את האינטרס הציבורי ואינטרס יתר הדיירים לטובת אינטרסים אישיים בלתי סבירים (ע"א 3511/13 שורצברגר נ' מרין). התנגדות בלתי סבירה אינה מקנה עוד עמדת מיקוח מיוחדת ואינה מכשילה את הפרויקט. * **סעדים בשל סירוב בלתי סביר:** סעיף 2 לחוק מפרט מתי סירוב לא ייחשב בלתי סביר (כדאיות כלכלית, מגורים חלופיים, בטוחות, נסיבות אישיות מיוחדות, התאמות לבעלי מוגבלות, תנאים מיוחדים לקשיש). * **החלת החוק על הנתבעים:** בית המשפט בחן את טענות הנתבעים לאור הוראות החוק: * **זהות היזם:** הובהרה בעדות סמנכ"ל החברה היזמית. * **כדאיות הפרויקט:** הנתבעים אינם חולקים על כך. * **מגורים חלופיים:** לא נטען שלא יסופקו. * **בטוחות:** נטען כי הוצעו בטוחות הולמות (ערבויות בנקאיות, ליווי בנקאי). * **התאמות לבעלי מוגבלות:** אין טענה ממשית. * **קשישים:** ההורים טוענים כי הם קשישים. אולם, בית המשפט קובע כי סעיף 2(ב)(6) לחוק חל רק על "בעל הדירה", וההורים אוחזים בהערת אזהרה בלבד, ולא בבעלות רשומה. לפיכך, סעיף זה, המקנה תמורה נוספת לקשיש, אינו חל עליהם. גם טענותיהם לגבי זכות מגורים או מעמד ברי רשות נדחות, שכן החוק מתייחס לבעלות. **4. שיקולי ההחלטה בבקשה לסעד זמני:** בית המשפט בוחן את סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, תוך מתן בכורה לשיקולי מאזן הנוחות. * **סיכויי התביעה:** * התובעים הוכיחו ראיות מספקות לקיומם של סיכויי תביעה טובים, לנוכח העובדה שרוב הדיירים חתמו, שהבטוחות הוצעו, וכי טענות ההגנה של הנתבעים, כגון מעמד הקשישים, אינן מקובלות על פי פרשנות החוק. * עובדת חתימת ההורים בעבר על הסכם ראוי מחזקת את טענת התובעים לתום לב. * **מאזן הנוחות:** * **הנזק לתובעים:** גבוה עשרות מונים מהנזק לנתבעים. הנזק הכלכלי כולל עיכוב בפרויקט בסך עשרות מיליוני שקלים. * **הנזק לנתבעים:** עיקר הנזק הנטען הוא חשיפה לתשלום מס, אשר ניתן לפיצוי כספי, ומוערך לכל היותר במאות אלפי שקלים. בית המשפט מציין כי אף ייתכן שהבן יהיה פטור ממס. * **הסכמת יתר הדיירים:** 180 בעלי יחידות חתמו על ההסכם. עיכוב הפרויקט פוגע גם בהם, וגורם להם נזק, כולל סיכון ביטחוני (בהעדר ממ"ד). * **נזקים לא ממוניים:** נדחו לנוכח העובדה שההורים אינם מתנגדים למגורים חלופיים, ויש בכך כדי ליתן מענה. כמו כן, הדירה הנוכחית אינה נגישה להורים. * **האינטרס הציבורי:** קידום הפרויקט מהווה אינטרס ציבורי, אשר תומך במתן זכות בכורה לתובעים. * **סעד זמני זהה לסעד העיקרי:** בית המשפט מכיר בכך שהסעד הזמני זהה לסעד העיקרי, אך קובע שבשל קיום סעד חלופי כספי, העובדה שהנתבעים לא יוכלו לפצות את התובעים, והצורך בקידום פרויקט בו כל יתר הדיירים חתמו, יש מקום למתן הסעד הזמני. **5. חידושים ודגשים בהחלטה:** * **החלת מבחן "משנה זהירות" על צו עשה זמני:** ההחלטה מדגישה את המדיניות השיפוטית המחמירה לגבי צווי עשה זמניים, הנוגעים לשינוי מצב קיים, ומדגישה את הצורך בנסיבות חריגות ומשקל כבד לנזק בלתי הפיך. * **פרשנות תכליתית של חוק פינוי-בינוי:** בית המשפט מיישם באופן תכליתי את הוראות החוק, ובפרט את ההבחנה בין "בעל דירה" לבין מי שמחזיק בזכות אחרת (כמו הערת אזהרה), על מנת לקבוע את זכויותיו של סרבן. ההחלטה מבהירה כי זכות מגורים או הערת אזהרה אינן מקנות את אותן זכויות להגנות המיוחדות לקשישים על פי החוק. * **איזון האינטרסים בפרויקט פינוי-בינוי:** ההחלטה מציגה איזון מורכב בין זכויות הפרט של הסרבנים לבין האינטרס הציבורי והאינטרס של יתר בעלי הדירות. היא מדגישה את חשיבות קידום פרויקטים אלה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה ביטחונית (ממ"דים). * **התמודדות עם נסיבות קשות:** ההחלטה נתנה ביטוי לנסיבות קשות, כגון נפילת טיל בסמוך למתחם ופינוי דיירים, אשר מחזקות את הדחיפות והצורך במתן צו העשה. * **הסדר טיעון מול סעד שיפוטי:** גם כאשר הצדדים לא הגיעו להסדר, בית המשפט היה מוכן להכריע במבקש הסעד הזמני, תוך התחשבות בנסיבות המיוחדות. **6. סוף דבר:** בית המשפט קיבל את הבקשה לצו עשה זמני, וחייב את הנתבעים לחתום על הסכם הפינוי-בינוי תוך 10 ימים, בכפוף להפקדת ערבויות. החלטה זו משקפת את הנטייה המשפטית לקדם פרויקטים של פינוי-בינוי, במיוחד כאשר רוב הדיירים הסכימו, ובמקרים בהם סירוב של דייר יחיד גורם נזק משמעותי לכלל הצדדים המעורבים ולאינטרס הציבורי. **הערה:** ההחלטה פורסמה בתאריך 11.6.2026, אך התביעה הוגשה ב-2026. קיימת סתירה בתאריכים (ת"א 79542-01-26 וגם תאריך פרסום 11.6.2026). בהנחה שההחלטה אמיתית, ייתכן שהתביעה הוגשה בתחילת 2026 וההחלטה ניתנה מעט לאחר מכן.