תמ"ש 2290/06

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי שאלות עיקריות. הראשונה נוגעת לתביעת רכוש הנוגעת לטיבה ותוקפה של התחייבות בכתב של הבעל להעביר את חלקו בדירה לאשתו במקרה של פרידה. המסמך המדובר נוסח ונחתם לאחר תקופה של הידרדרות כלכלית וקשיים כלכליים בעסקי הבעל, שהובילו את האישה להעביר לו סכומי כסף גדולים כבטוחה לבנק. הבעל טען כי יש לבטל את המסמך בשל היעדר אישור, כפייה, עושק, הטעיה וחוזה לכאורה. עם זאת, בית המשפט מצא כי המסמך מהווה הסכם ממון, שתוקפו אינו מותנה באישור, וכי הבעל לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו בדבר כפייה, עושק, הטעיה או חוזה לכאורה. לפיכך, תביעת הרכוש של האישה, המבקשת לפירוק שיתוף בדירה, מתקבלת. השאלה השנייה מתייחסת לתביעת מזונות ומתמקדת בקביעת הסכום "הריאלי" של השתכרות הבעל, העולה על הכנסתו המוצהרת. בית המשפט, שהתרשם מהראיות ומהעדויות, הגיע למסקנה כי הכנסתו של הבעל אינה פחותה מ-15,000 ₪ בחודש. קביעה זו מבוססת על מספר גורמים: התנהגותו המתחמקת של הבעל בכל הנוגע למסמכים פיננסיים, יכולתו לתכנן ולשקם את עסקיו, פעילותו העסקית האחרונה ואורח חייו. בית המשפט מורה לבעל לשלם 2,400 ש"ח בחודש עבור מזונות שני ילדים קטינים ו-600 ש"ח לחודש עבור ילד קטין נוסף עד הגיעם לגיל 18 או סיום התיכון. מזונות לבן בוגר אינם נפסקים בשל הכנסותיו. סכומי המזונות צמודים למדד יוקר המחיה ואינם כוללים את קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי. הצדדים יתחלקו שווה בשווה בכל הוצאה רפואית חריגה. כמו כן מצווה הבעל לשאת במחצית מהוצאות הבית ובפירעון מלא של המשכנתא על הדירה, בהתאם להתחייבותו בהתחייבות. פסיקת המזונות מתחשבת בתוקפו של המסמך ובהתחייבויותיו הכספיות האחרות של הבעל. לבסוף, בית המשפט פוסק לאישה 7,000 ₪ + מע"מ הוצאות משפט.