סע"ש 62945-11-17

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, תבע רכיבי פיצוי שונים הקשורים לתנאי העסקתו. התובע עבד אצל הנתבעת לסירוגין בין אפריל 2015 לפברואר 2016, ובין יולי לאוגוסט 2016, כפועל בניין. התובע טען כי עבד 23-26 ימים בחודש בין השעות 6:00-15:00, ובממוצע חמש שעות נוספות בשבוע, בגינן לא שולמו לו 25% נוספים. הנתבע טען כי יום העבודה של התובע היה בין השעות 07:00-15:00, וכי הוא עבד כ-11 ימים בחודש בממוצע. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת כי התובעת לא עבדה במשרה מלאה. מהראיות עולה כי התובע עבד 18-20 ימים ברוב החודשים וכי יום עבודתו היה בין השעות 07:00-15:00. עוד קבע בית הדין כי טענות התובעת בדבר עבודה בשעות נוספות אינן אמינות ודחה טענה זו. בית הדין קבע כי הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, כנדרש בחוק. עוד נמצא כי תלושי השכר שמסרה הנתבעת לתובע אינם מדויקים ואינם משקפים את תנאי עבודתו בפועל. בית הדין הורה לנתבעת לשלם לתובע 3,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה מוקדמת על תנאי העסקתו ו-5,000 ₪ בגין מסירת תלושי שכר לא מדויקים. התובע טען כי פוטר על ידי הנתבעת ששללה את היתר הכניסה שלו לישראל לאחר מחלוקת על דיוק תלושי השכר שלו. עם זאת, בית הדין מצא כי התובע סירב לחזור לעבודה לאחר חילוקי דעות עם מנהל העבודה שלו וכי גרסותיו של התובע לאירועים שהובילו לסיום העסקתו אינן עקביות. לפיכך, קבע בית הדין כי התובע התפטר ודחה את טענותיו בשל היעדר שימוע ופיטורים שלא כדין. עוד טענה התובעת להפרת חובה חקוקה בדבר חובתה של הנתבעת לספק פינת ישיבה מתאימה בהפסקות. בית המשפט דחה טענה זו מחוסר ראיות. התובע תבע גם פיצוי בגין הוצאות נסיעה, שבית המשפט דחה משום שטענותיו היו עמומות מדי ולא עקביות. בסיכומו של דבר, קיבל בית הדין באופן חלקי את טענות התובעת והורה לנתבעת לשלם 8,723 ₪ עבור הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, פיצוי בגין תלושי שכר והשלמת פיצויי פיטורים. כמו כן פסק בית המשפט לתובע 1,565 ₪ דמי הבראה. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט, שנקבעו על סך 500 ₪, ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪.