עמ"נ 46742-11-16

תקציר

חברת החשמל הטילה היטל השבחה בסך 660 מיליון שקל על ידי ועדה מקומית. חברת החשמל ערערה על ביטול חיוב זה בטענה כי נפל בו פגם, והוועדה המקומית פנתה לאותה ועדת ערר בבקשה לקיים דיון עיוני באחת מהחלטותיה. ועדת הערר ביטלה את שומת ההשבחה, בטענה שהיא פגומה, אך גם קבעה כי הוועדה המקומית מנועה מלחייב את חברת החשמל בשל עיכוב מנהלי. הוועדה המקומית ערערה אז על החלטה זו, בטענה שאם תצליח, היא תאפשר להם להטיל חיוב חדש על חברת החשמל. בתוך כך, חברת החשמל ביקשה לדחות על הסף את ערר הוועדה המקומית, בטענה כי היא אינה משנה את התוצאה ומהווה בזבוז זמן. בית המשפט הסכים עם חברת החשמל, דחה את ערעור הוועדה המקומית וקיבל את ביטול שומת ההשבחה. זאת, בהתבסס על כך שהוועדה המקומית לא ערערה על התוצאה, וכן על הסדרים פרוצדורליים בין הצדדים. זאת ועוד, בתיק תלוי ועומד בבית המשפט העליון בעניין הטלת היטלי השבחה, לא ראה בית המשפט הצדקה להקדיש משאבים לדיון תיאורטי. שני הצדדים הסכימו כי אם הערר יהפוך תיאורטי, קביעות ועדת הערר לא יעמדו בעינן, ולכן דחה בית המשפט את ערעור הוועדה המקומית והותיר כל צד לשאת בהוצאותיו.