ת"פ 14520-06-18

תקציר

הנאשמים, שהם עוסקים מורשים, הואשמו בשורה של סעיפים של אי ציות לחוקי המס. הם חויבו לפי סעיפים 118 ו-88(א) לחוק מס ערך מוסף וסעיף 23(ב)(1) לתקנות מס ערך מוסף בגין הגשת דוחות תקופתיים ללא צירוף התשלומים הנדרשים. כתב האישום הראשון מתייחס לתשעה מקרים כאלה, ובסך הכל 181,757 שקל מס שלא שולם. האישום השני הוא בגין חמישה סעיפים של אי הגשת דוחות לחלוטין, בניגוד לסעיף 117(א)(6) לאותו חוק. בעוד הנתבעים שילמו תשלומים חלקיים, סכום משמעותי נותר ללא תשלום. בית המשפט הכיר בחומרתן של עבירות אלה, והדגיש את חשיבותה של מערכת גביית מס תקינה ואת ההשלכות השליליות של אי ציות. הוא התייחס למספר פסקי דין קודמים במקרים דומים, אשר הדגישו את אפקט ההרתעה הדרוש להרתעת עבירות מס. התכליות המוגנות בחוק כוללות את תקינות מערכת המיסוי, ואת השוויון הכללי בנטל המס. בקביעת העונש שקל השופט מספר גורמים מקלים. לנאשמים לא היה עבר פלילי קודם, הם הודו באשמה, חסכו זמן שיפוטי וביצעו תשלומים חלקיים המעידים על חרטה כנה. בנוסף, השופטת לקחה בחשבון את מצבם הכלכלי הקשה של הנתבעים, שריפת עסקיהם והשפעת מגפת הקורונה על יכולתם לפרוע את החוב. בסופו של דבר, נגזרו על הנאשמים עונשים משמעותיים בקצה התחתון של הקשת. הם קיבלו צו עבודות שירות של 400 שעות ושלושה חודשי מאסר על תנאי בגין האישום הראשון. בגין האישום השני נגזרו עליהם חודש מאסר בפועל, גם הוא על תנאי למשך שלוש שנים. הוטל קנס של 10,000 ₪ לכל נאשם, שישולם בתשלומים, עם אפשרות ל-100 ימי מאסר במקום תשלום. הנאשמים הוזהרו כי אי ציות לצו עבודות שירות יביא לביטול גזר הדין ולקביעת מועד חדש לעונש המקורי. השופט גם העניק לנאשמים זכות ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.