חדל"ת 43652-09-20

תקציר

פסק הדין הנדון נוגע לפרשנותו של סעיף 239 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, ובפרט לשיקול דעתו של הנאמן בדבר חלוקות ביניים לנושים. התיק בוחן האם הנאמן מחויב לעכב כל סכום הנקוב בתביעות חוב שלא אושרו או אם הנאמן יכול להעריך ולקבוע את הסכומים הדרושים לשריון לתביעות כאלה. היסטורית, על פי הפקודה הישנה, לנאמנים היה שיקול דעת רחב, אך סעיף 239 לחוק החדש נראה מחמיר יותר, המחייב ניכוי במקור בגין חובות שלא אושרו. בית המשפט בוחן זאת באמצעות הליך פרשנות דו-שלבי, תוך שקלול לשון החוק ותכליתו. מסקנתה היא כי סעיף 239 מעניק לנאמן שיקול דעת בקביעת היתרות הדרושות לחובות מותנים, במטרה למקסם את השווי לנושים ולהבטיח חלוקת דיבידנד מהירה תוך הימנעות מעיכוב מיותר בשל טענות ספקולטיביות. בית המשפט שם דגש על זהירות, ומבטיח כי סכומים מנוכים מספיקים אך לא מופרזים כדי להגן על האינטרסים של הנושים. כמו כן, הוא מדגיש כי על הנאמן ומחזיקי האג"ח לנהל משא ומתן על פשרות היכן שניתן לפתור מחלוקות במהירות. ההחלטה מדגישה איזון בין הימנעות מעיכובים מיותרים לבין הגנה על זכויות הנושים המותנים, תוך הערכת תביעות חוב מותנות בשיעור של 30% מערכן הנקוב למקרה הנוכחי, תוך מתן מקום להתאמה בחלוקות עתידיות בהתאם להתפתחויות המתמשכות.