ת"מ 109/06

תקציר

המבקשים הגישו תביעה נגד הרשות המשיבה בשנת 2001, בבקשה לאשר תביעה ייצוגית. עיקרו של הדיון בתביעה היה אופיו הבלתי חוקי של גביית התשלומים על ידי הרשות בגין מיכלי האשפה. המבקשים ביקשו פסק דין הצהרתי וסעד כספי. הרשות טענה לדחיית התביעה, בטענה כי למבקשים אין עילת תביעה וכי התביעה התיישנה. בית המשפט קבע אחרת בשני המקרים. בית המשפט קבע כי עילת התביעה של המבקשים נבעה מתשלום החיובים האמורים וכי התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. בית המשפט התייחס גם לסוגיית סמכותו בתביעות נגד רשויות, ופירש את הדין הרלוונטי כמגביל את מהות התביעה ואת הסעד המבוקש לתביעות השבה. משכך, דחה בית המשפט את בקשת המבקשים למתן פסק דין הצהרתי. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הפסקת הגבייה על ידי הרשות קדמה לתביעה הייצוגית, ובכך ניתקה את הקשר הסיבתי הנדרש בחוק. הרשות הפסיקה לגבות חיובים כבר שנים לפני הגשת התביעה, מה שהופך את התביעה לאקדמית. לפיכך, קיבל בית המשפט את בקשת הרשות לדחות את התביעה על הסף. החלטה זו התקבלה על סמך פרשנות חוק התובענות הייצוגיות והנסיבות הספציפיות של המקרה.