בש"פ 6605/97
החלטה עליון
תקציר
המשיבים, אב ובנו מלוד, נעצרו עד למשפטם באשמת רצח וניסיון רצח. הם נכלאו גם בגין תיק נוסף של עבירות סחר בסמים. המדינה ביקשה להאריך את המעצר מעבר לשנה, אך המשיבים התנגדו בנימוק של תנאי מעצר נחותים לעומת מאסר, והיעדר נסיבות חריגות המצדיקות הארכה. בית המשפט העליון, תוך הכרה בחומרת האישומים ובמסוכנותם של המשיבים לציבור, החליט שלא להאריך את מעצרם. בית המשפט קבע כי המאסר משרת כמעט את אותן מטרות של מעצר, וכי ההבדל הקטן אינו מצדיק פגיעה בזכות המשיבים לחירות מעבר לנדרש. תחת זאת, הציע בית המשפט כי שירות בתי הסוהר יוכל לנהל את הסיכונים הכרוכים באי הארכת המעצר באמצעות הפעלת שיקול דעתו במתן זכויות יתר לאסירים. בנוסף, התנה בית המשפט את שחרורם של המשיבים בהמשך מאסרם עד להכרעת הדין במשפט הרצח, ואסר עליהם לצאת מהכלא לחופשה. לפיכך נדחה מעצרם של המשיבים, בתנאי שיישארו כלואים ולא יוכלו לצאת לחופשה עד למתן פסק הדין.
חקיקה מקושרת
בש"פ 6605/97 מדינת ישראל נ' סלאח אבו סלימאן, עליון (17.11.1997)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.