ע"ע 39115-01-21

תקציר

בהחלטה משפטית מורכבת דן בית הדין בערעורים על פיצוי ילדיה של עובדת שנפטרה, שלא הייתה מבוטחת כראוי על ידי מעסיקיה. הערעור העיקרי של הילדים התקבל, ואילו הערעור הנגדי של המעסיקים נדחה. בית המשפט קבע כי מעסיקיו של המנוח לא מילאו את חובתם החוקית על פי צו הארכת הביטוח הפנסיוני לספק ביטוח פנסיוני, למרות שלכאורה המנוח לא שיתף פעולה. טענת המעסיקים כי לא יכלו לבטח את המנוח בשל מגבלות רגולטוריות נדחתה, שכן הראיות הראו כי עומדות בפניהם אפשרויות מעשיות. ההחלטה בחנה סוגיות של אשם תורם, ובסופו של דבר דחתה את טענות המעסיקים כי המנוחה אחראית באופן מלא או חלקי להיעדר ביטוח פנסיוני. למרות שהמנוחה יצרה לכאורה את הרושם שהיא אינה מעוניינת בכיסוי פנסיוני, בית הדין הדגיש את חובתו המוחלטת של המעסיק על פי דיני העבודה, עליה לא ניתן לוותר. כתוצאה מכך, הפחתת הפיצוי ב-20% עקב רשלנות תורמת נמצאה בלתי ראויה. בנוסף, נדחתה ניסיונם של המעסיקים להפחית את סכום הפיצוי בטענה שההכנסה הקובעת צריכה להתחשב רק בפיקדונות שלהם. נקבע כי הפיצוי צריך לכלול הפרשות הן מהמעסיק והן מהעובד. התיק הועבר לבית המשפט המחוזי לצורך קביעת סכומי פיצוי מדויקים על סמך בחינה מעמיקה של חוות דעת אקטואריות ושיקולי שכר מבוטחים. ההחלטה מחייבת את המעסיקים לשלם את החלקים שאינם שנויים במחלוקת של הפיצויים הפנסיוניים, בדגש על פתרון מהיר בהתחשב בהליך המשפטי הממושך. בית המשפט פסק הוצאות למערערים, לרבות שכר טרחת עורך דין.