עש"א 15318-06-15

תקציר

החייב ביקש לקיים דיון כדי לערער על החלטות הנאמן בנוגע לתביעות חוב בתיק פשיטת הרגל שלו. עם זאת, השופט החליט להכריע בבקשה לדחיית הערעור על הסף מבלי לקיים דיון, שכן החייב לא הגיש תצהירים כלשהם לתמיכה בבקשתו לדיון, ובקשה זו הוגשה בשלב מאוחר. השופט קיבל את טענת הנושה כי החייב לא עמד בתנאים המצטברים הנדרשים כדי לעתור לשינוי או ביטול החלטת הנאמן. לדברי השופט, החייב לא הצליח לשכנע את הנאמן כי תביעות החוב אושרו שלא כדין, דבר המהווה צעד הכרחי בטרם פונים לבית המשפט, ולכן הערעור אינו נופל תחת הוראות תקנה 95 לתקנות פשיטת הרגל. אמנם לחייב הייתה זכות לערער על החלטת הנאמן, אך זכות זו מוגבלת בזמן, בדרך כלל ל-45 יום מיום מתן ההחלטה. השופט מצא כי ערעורו של החייב התעכב במידה ניכרת, שכן ההחלטות בתביעות החוב נשלחו לעורך דינו לשעבר של החייב במרץ 2012, ובעוד שהחייב היה מיוצג על ידי בא כוחו, הם שמרו על שתיקה במשך חודשים ארוכים. עוד ציינה השופטת כי השיהוי אינו סביר, במיוחד לאור חדלות הפירעון של התיק והצורך בסופיות הדיונים. לפיכך, קיבלה השופטת את הבקשה לדחיית הערעור על הסף בשל השיהוי בהגשה, והורתה לנאמן להגיש בקשה רשמית לעניין תביעת החוב של בנק דיסקונט עד למועד שנקבע. השופט לא הורה על הוצאות, בהתחשב בפשיטת הרגל של החייב.