רע"א 18/89

תקציר

בית המשפט העליון ביטל צו של ערכאה נמוכה יותר שמנע מדירקטור בחברה ובעל מניות, שאול פיכמן, לעזוב את ישראל. פיכמן היה תושב חוץ, נדד בין ישראל לדרום אפריקה, שם ניהל עסקים. הצו התבקש על ידי בנק שניסה לגבות חובות של פיכמן והחברה שלו. בעוד שבית המשפט הניח כי החברה מצויה במצוקה כלכלית וכי החוב ישולם באופן מיידי, הוא לא מצא עילה המצדיקה הגבלת תנועתו של פיכמן לפי תקנות סדר הדין האזרחי 376 או 385. תקנות אלה מאפשרות לנושים לבקש צווי יציאה בנסיבות ספציפיות. בית המשפט קבע כי בקשת הבנק אינה עומדת בדרישות המחמירות של תקנות אלה, שנועדו למנוע מחייבים לברוח מהארץ כדי להימנע מפירעון. יש לציין כי הבנק לא הציג כל ראיה מעבר להשערה כי נסיעותיו של פיכמן יעכבו את פירעון החובות או את חקירת הפרשה. יתר על כן, מאחר שפיכמן היה תושב חוץ, נסיעותיו לארץ מולדתו לא הרעו מטבען את מעמדו של הבנק כנושה. פסק הדין הדגיש את חשיבותו של חופש התנועה ואת המגבלות החמורות שמטילים צווי היציאה, ודרש ראיות חותכות להצדקתם. בעקבות זאת ביטל בית המשפט העליון את צו העיכוב מהארץ, שאפשר לפיכמן לנוע בחופשיות, ופסק לו הוצאות משפט בסך 10,000 שקל מהבנק.