ע"פ 11131/02

תקציר

המערערת הורשעה תחילה בשורה של אישומים הקשורים לסיוע וסיוע למעשי אלימות, לרבות ניסיון רצח ושימוש בלתי חוקי בחומרי נפץ, בעיקר בשל קשריה עם פלסטיני בשם זייד שביצע מספר פיגועים בישראל. פעולותיה כללו סיוע לשוהה הבלתי חוקית של זייד בישראל, ליווי שלו במהלך ההכנה והביצוע של פיגועים ומתן תמיכה לוגיסטית שהפחיתה את הסיכון לגילויו. היא שכרה דירות על שמה והייתה מודעת לתוכניותיו להשתמש בחומרי נפץ, מה שתרם לתפיסת התמימות וסיפק כיסוי לפעילותו. עם זאת, המערערת ערערה על ההרשעות, בעיקר בכל הנוגע למודעותה ולכוונתה בקשר לתקיפות. בית המשפט בחן האם קיימים בה היסודות הנפשיים הנדרשים של סיוע וסיוע, קביעת מודעות וכוונה ביחס לעבירות. בעוד היא נמצאה אשמה בסיוע וסיוע בקשר לפיגוע במסעדה ובחוף הים, הרשעתה בנוגע לתקיפה נוספת במונית בוטלה. כאן, בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות כדי לבסס את ידיעתה וכוונתה בעת תקיפת המונית. היעדר תכלית דטרמיניסטית לסייע בעבירה ספציפית והיעדר "תכלית מוחשית" הביאו לביטול חלק זה של הרשעתה. שיקולים כגון גילה, בגרותה הנפשית ונסיבותיה הוכרו, אך בשל חומרת העבירות ואדישותה לפגיעה פוטנציאלית, היה מקום לעונש משמעותי. בסופו של דבר, מתוך הכרה בזיכוי החלקי ובהערכה מחודשת של מעורבותה, הופחת עונשה הכולל מ-18 ל-12 שנים.