בש"פ 78/13

תקציר

הכרעת הדין דנה בראיות שהוצגו נגד שני נאשמים, חוסיין ואוסמה, בנוגע למעורבותם בתיק רצח. בית המשפט בוחן את עוצמת הראיות לכאורה נגד שני הפרטים. בתחילה, יש הכרה בכך שיש מספיק ראיות כדי להפליל הן את חוסיין והן את אוסמה; עם זאת, השאלה המרכזית סובבת סביב הפער בחומרת הראיות. בית המשפט מדגיש כי חלק ניכר מהראיות משותפות לשני הנאשמים, ובהן עדותו של וליד, עדויותיהם של בני משפחה נוספים של אבו סבית ועדותו של כמאל, אשר כשלעצמן לא נמצאו מספיקות כדי להצדיק מעצר. קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי הראיות התומכות בטענה כי שני הנאשמים יצאו יחד מהרכב לא הוכחו, מחלישה עוד יותר את התיק. עם זאת, בית המשפט מכיר בכך שקיימות ראיות מסוימות ייחודיות לעניינו של חוסיין, קרי גרסתו הבלתי עקבית והבלתי סבירה לאירועים, הקושרות אותו ישירות לזירת הפשע ולנשק המעורב. בנוסף, ניסיונותיו של חוסיין להרחיק עצמו מרכב המגנום סתרו עדויות אחרות שקשרו אותו. סתירות אלה, כך נטען, פועלות לרעתו ומחזקות את הראיות לכאורה. לעומת זאת, המקרה של אוסמה אינו מציג סתירות כאלה באותה מידה. עם זאת, נראה כי לשני הנאשמים יש מה להסתיר בנוגע למעורבותם באירוע, כפי שמעידים הצהרותיהם הכוזבות והיעלמותם הזמנית בעקבות האירוע. לאחר בחינה מדוקדקת, מגיע בית המשפט למסקנה כי בשלב זה של ההליך, פער הראיות בין שני הנאשמים אינו משמעותי דיו כדי להצדיק טיפולים שונים בנוגע למעמדם במעצר. עקרון השוויון בין הנאשמים מנחה החלטה זו, יחד עם אופיין הדומה של הראיות התומכות בשני המקרים. לפיכך, לאור החולשה בראיות, ישוחרר חוסיין בתנאי מעצר בית מחמירים, לרבות פיקוח אלקטרוני ופיקוח אנושי, עד לבחינה נוספת בעניינו בבית המשפט המחוזי.