ת"א 3460-05-10

תקציר

התובעת, הסובלת ממחלה עקבית הנקראת היצרות, עברה מספר טיפולים כושלים להרחבת שופכה שבוצעו על ידי הנתבעת, רופא המתמחה באורולוגיה. התובע טען כי רשלנות הנתבע גרמה לו נזק ותבע פיצויים. הדיון התמקד בשלושה טיעונים עיקריים; מחדל הנתבעת בקבלת הסכמתו מדעת של התובע, אי מתן הוראה לתובע להפסיק ליטול אספירין לפני הטיפולים, ושליחת התובע לבית החולים מבלי להסדיר את העברתו באמבולנס ולהזהיר אותו שלא לאכול. בית המשפט בחן את טענות התובע ומצא כי הנתבע לא התרשל בטיפול בתובע. ראשית, באשר להסכמה מדעת, קבע בית המשפט כי התביעה אינה תקפה משום שהתובע היה מודע לחלופות ועבר בעבר את אותו הטיפול בהצלחה. שנית, בית המשפט מצא כי לא היה צורך שהנתבעת תורה לתובעת להפסיק ליטול אספירין לפני הטיפולים, שכן לא הייתה הנחיה המחייבת זאת, ולא מדובר בסיבוך שכיח. שלישית, בית המשפט מצא כי שליחת התובע לבית החולים על דעת עצמו וללא אזהרה שלא לאכול לא הייתה רשלנית, כפי שאושרו על ידי שני מומחים רפואיים. המומחים העידו כי מצבו של התובע נבע ממחלתו הטבעית וכי הטיפול שניתן היה סביר. כמו כן, הדגיש בית המשפט את חשיבותם של מומחים הממונים על ידי בית המשפט כמתווכים בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט. לקביעתו של המומחה, שהתמחה באורולוגיה, ניתנה חשיבות רבה, ובית המשפט מצא אותה הגיונית ואמינה. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין קשר סיבתי בין הטיפול בנתבעת לבין נזקו של התובע, ועל כן הנתבע אינו אחראי. בהתחשב במצבו ובנכותו של התובע, פסק בית המשפט לתובע הוצאות סמליות בסך 7,500 ₪, למרות שלא משך את התביעה לאחר קבלת חוות דעת המומחה.