ת"ק 2173-10-19

תקציר

התובע, שנטל הלוואה מהבנק הנתבע, טען כי הבנק הבטיח לו את היכולת להתאים את הביטחונות שניתנו במסגרת ההלוואה. הבנק הכחיש טענה זו וטען כי הסכם ההלוואה החתום ושטר המשכון מעידים אחרת. השופטת הסכימה עם עמדת הבנק והדגישה כי טענותיו בעל פה של התובע סותרות את המסמכים הכתובים וכי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. השופטת הדגישה כי התובע, אדם בוגר ומשכיל, היה צריך לוודא שהבטחות כלשהן מעוגנות בהסכמים, במיוחד לאור המשמעות של שטר המשכון. זאת ועוד, אמינותה של עדת הבנק, גב' זיגדון, נמצאה אמינה, בעוד החלטת התובע שלא להעיד עוררה חשדות לגבי טענותיו. בית המשפט הגיע למסקנה כי התנהלות הבנק הייתה כדין, והתובע לא הוכיח כל קשר סיבתי בין נזקיו הנטענים לבין פעולות הבנק. כתוצאה מכך, התביעה נדחתה, והתובע חויב לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע, בסך 2,500 ₪, בתוך 30 יום. ההחלטה נמסרה לשני הצדדים, ולתובע ניתנה רשות כדין לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.